מינהל מקרקעי ישראל מתעקש לרסס יבולים חקלאיים של אזרחים בדווים בכפרים הלא מוכרים בנגב

ב-28 בנובמבר 2005 התקיים בבג"ץ דיון בעתירה שעניינה המדיניות שנוקט מינהל מקרקעי ישראל, שבמסגרתה מרוססים יבולים חקלאיים של אזרחים בדווים תושבי הכפרים הלא מוכרים בנגב. המינהל טוען כי הריסוס נעשה כדי לאכוף זכויות של המדינה בקרקע. העתירה הוגשה לבג"ץ ב-22 במארס 2004 על ידי עו"ד מרואן דלאל מעדאלה, בשם תושבי כפרים לא מוכרים בנגב וארגונים חברתיים רבים, לרבות ארגון רופאים לזכויות אדם. יום לאחר הגשת העתירה, לבקשת העותרים, הוציא בג"ץ צו ביניים המונע ממינהל מקרקעי ישראל לרסס יבולים חקלאיים של אזרחים ערבים בדווים מהכפרים הלא מוכרים בנגב. צו זה עומד בתוקפו עד למתן פסק דין בעתירה.

בפתיחת הישיבה, שהתנהלה בפני השופטים מרים נאור, עדנה ארבל וסלים ג'ובראן, פנתה השופטת נאור אל נציגת פרקליטות המדינה, באת כוחו של מינהל מקרקעי ישראל, ואמרה כי קשה לקבל את הריסוס אפילו מבחינה פסיכולוגית. השופט ג'ובראן שאל את נציגת המדינה אם קיים מקום אחר בעולם, שבו המדינה משתמשת בריסוס נגד אזרחיה כדי להשיג זכויות נטענות כלשהן שלה.

פרקליטות המדינה ביקשה מבג"ץ שיתיר למינהל מקרקעי ישראל לרסס את היבולים החקלאיים בכפרים הלא מוכרים בנגב. לשיטתה, מדובר באכיפת זכויות של המדינה בקרקע. הפרקליטות טענה גם שהריסוס הוא אמצעי יעיל, מכיוון שאינו דורש גיוס מספר רב של שוטרים. אילו השמדת היבולים החקלאיים היתה מתנהלת מהקרקע הוסיפה, היה צורך לגייס שוטרים רבים, בייחוד עקב התנגדות התושבים הערבים הבדווים להשמדת יבוליהם.

עו"ד דלאל טען בדיון כי החוק בישראל מתיר ריסוס, רק אם הוא מיועד לתכלית תברואתית סביבתית. הדין אינו מתיר פעולות ריסוס שמטרתן השגת זכויות נטענות, ואף אוסר ביתר שאת שימוש באמצעי הריסוס בהקשר של מתח בין המדינה לאזרחים. עו"ד דלאל הדגיש גם את הסכנה הבריאותית והסביבתית הטמונה בריסוס, בהסתמך על שתי חוות דעת שהגישו העותרים לבג"ץ – האחת מטעמו של הד"ר אליהו ריכטר, מרצה בכיר וראש היחידה לרפואה תעסוקתית וסביבתית באוניברסיטה העברית, והאחרת מטעם הד"ר אחמד יזבק, מומחה לחומרים רעילים, בוגר הפקולטה לכימיה בטכניון. לעומת חוות דעת מבוססות אלה, ציין עו"ד דלאל כי המומחה מטעם המשיבים, הטוקסיקולוג הראשי במשרד הבריאות (הפרופסור גארי וינסטון), העתיק חלקים רבים ומשמעותיים מחוות דעתו מחומר שיווקי המפורסם באתר האינטרנט של החברה המפיצה את חומר הריסוס (Monsanto). לפיכך, סיכם עו"ד דלאל, חוות דעת זו משוללת כל משמעות מדעית והיא חסרת משקל ומהימנות. שופטי בג"ץ הביעו אף הם את מורת רוחם מחוות הדעת הבעייתית שהגישו המשיבים.

בתשובה לשאלת השופטת נאור לגבי טענת המדינה בדבר "פלישות" של הבדווים בנגב, אמר עו"ד דלאל כי לפי המצב המשפטי הנוהג בכפרים הלא מוכרים בנגב, לרבות חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, אפשר להגדיר את כל שוכני הכפרים הלא מוכרים, שמספרם כ-75,000, אנשים לא חוקיים. עו"ד דלאל הוסיף כי עקב המדיניות ארוכת השנים שנוקטות הרשויות כלפי האזרחים הערבים הבדווים בנגב, ובייחוד מדיניות ההפקעה העקבית בניצוחו של מינהל מקרקעי ישראל, המדינה מנועה מלטעון כי הם "פולשים לקרקע" המעובדת על ידם במשך שנים.

בג"ץ 2887/04 סלים אבו מדיגם ואח' נגד מינהל מקרקעי ישראל ואח'