בג"ץ לשירות בתי הסוהר: לבחון מחדש את ההוראה המתנה קרבה פיסית בין אסיר "ביטחוני" לילדיו בהגשת בקשה מראש

הודעה לעיתונות
3.5.2006

בג"ץ לשירות בתי הסוהר: לבחון מחדש את ההוראה המתנה קרבה פיסית בין אסיר "ביטחוני" לילדיו בהגשת בקשה מראש

בית המשפט העליון הורה בסוף אפריל לשירות בתי הסוהר (שב"ס), לבחון מחדש את ההוראה שהוציא, שלפיה מגע פיסי בין אסיר "ביטחוני" לקרוביו יתאפשר רק לאחר שהאסיר יגיש בקשה מראש. בג"ץ גם הורה לשב"ס לשקול התרת מגע פיסי בין האסיר לילדיו ככלל ולאסור עליו את המגע עם ילדיו רק במקרים מסוימים, מטעמי ביטחון.

בג"ץ נתן החלטה זו בסוף הדיון שהתקיים ב-26 באפריל 2006 בעתירה שהגיש מרכז עדאלה נגד שירות בתי הסוהר. העתירה כוונה נגד החלטת שב"ס למנוע מילדי האסירים להתקרב אל הוריהם בעת הביקור בבית הכלא.

בחודש אוגוסט 2004 הגיש עדאלה, באמצעות עו"ד עביר בכר, עתירה לבג"ץ נגד שב"ס בשם עשרה ילדים של אסירים המסווגים "אסירים ביטחוניים" ובשם האגודה למען האסיר. בעתירה נדרש בג"ץ להוציא צו על תנאי, המורה לשב"ס לבטל את החלטתו לאסור על הילדים לבוא במגע פיסי עם הוריהם האסירים בביקוריהם בבתי הכלא. בעתירה נטען, כי האיסור שמטיל שב"ס על הילדים הוא בלתי חוקי, מכיוון שהוצא בחוסר סמכות. כן נטען כי האיסור טומן בחובו פגיעה בזכותם החוקתית של הילדים לכבוד ובזכותם לקבל אהבה מהוריהם, מתעלם מעקרון טובת הילד, מפלה לרעה את ילדי האסירים ה"ביטחוניים", מהווה ענישה קולקטיבית בלתי חוקית ושרירותית והוא בלתי סביר ובלתי מידתי בעליל.

במארס 2005 קיים בג"ץ דיון ראשון בעתירה, שבסופו הורה לשב"ס לפרט בהרחבה את אמות המידה שלפיהן ניתנים מטעמו אישורים לקיום מגע פיסי בין האסירים והעצורים המסווגים "ביטחוניים" לבין ילדיהם הקטינים שגילם פחות מעשר שנים. כמו כן, בית המשפט הורה אז לשב"ס לפרט מהם הנימוקים המיוחדים שבמסגרתם ניתנים היתרים וכן מדוע נדרשים נימוקים מיוחדים. בנוסף התבקש שב"ס לפרט את הנהלים להגשת בקשות על ידי האסירים ולהסביר מה הם הנתונים שנדרש אסיר למסור בטרם מוכרעת בקשתו. בתשובה להחלטת בג"ץ הודיע שב"ס כי הוא הוציא נוהל חדש, שלפיו מגע פיסי של האסיר ה"ביטחוני" עם ילדיו יתאפשר רק אם האסיר יגיש בקשה, יפגין התנהגות חיובית, לא יהיה מידע מודיעיני עליו וגיל הילד לא יעלה על שש.

עו"ד עביר בכר התנגדה להוראה החדשה שנקבעה על ידי שב"ס על כל תנאיה, המרוקנים מכל תוכן את זכויותיהם של הילדים והאסירים. בעניין הדרישה כי האסיר יגיש בקשה למגע פיסי עם ילדיו טענה עו"ד בכר, כי אין האסיר אמור לבקש רשות למימוש זכות חוקתית לו ולילדיו וכי שירות בתי הסוהר פועל לפי הנחת יסוד בלתי הומנית, שלפיה על האסיר הפלסטיני להראות את רצונו לחבק את ילדיו באמצעות בקשה בכתב, בעוד שלכלל האסירים האחרים הדבר מובן מאליו ואיננו מחייב הגשת בקשה. בנוגע להתניית המגע הפיסי בהתנהגות חיובית של האסיר טענה עו"ד בכר, כי כלל זה אינו מקובל הואיל ואין להעניש את הילד בגין התנהגות שלילית של אביו בתוך בית הכלא. באשר להוראה המאפשרת לאסירים לחבק רק ילדים שגילם שש ומטה, נטען כי הדבר נעשה ללא הנמקה ובאופן שרירותי וכי לא ברור מדוע ילד בגיל זה יוכל לגעת באביו בביקור בבית הכלא בעוד שאחיו בן העשר לא יוכל לעשות זאת.

בג"ץ הורה לשב"ס לשקול מחדש את הוראתו החדשה ולהשיב לבית המשפט בתוך 45 ימים. במידה שלא יחול שינוי בעמדת שב"ס, ביקש בג"ץ משב"ס להודיע לבית המשפט אם הוא מוכן שהעתירה תידון כאילו ניתן בה צו על תנאי.