בג"ץ קיבל את עמדת המדינה, ילדי הגנים בא-זערורה נותרו ללא הסעות וללא מבנים שבהם יוכלו ללמוד

הודעה לעיתונות
16.5.2006

בג"ץ קיבל את עמדת המדינה, ילדי הגנים בא-זערורה נותרו ללא הסעות וללא מבנים שבהם יוכלו ללמוד

בג"ץ דחה את העתירה שהגיש עדאלה לבג"ץ סמוך לתחילת שנת הלימודים הנוכחית, שבה דרש לספק הסעות לילדים גילאי 4-3 המתגוררים בכפר הלא מוכר א-זערורה שבנגב או לחלופין להקים בכפר מבנים שישמשו גנים לילדים אלה. בפסק דין שניתן ב-26 באפריל 2006 קבע שופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, כי אין בידי בית המשפט לקבוע שהרשויות האחראיות לספק לילדים בגילאים אלה חינוך ואמצעים ליהנות מהחינוך, כמו הסעות ומבנים, לא קיבלו החלטה בלתי סבירה באורח קיצוני, המצדיק את התערבות בג"ץ.

העתירה הוגשה ב-27 באוקטובר 2005 על ידי עורך הדין מוראד א-סאנע מעדאלה, בשם 51 מילדי הכפר וכמה ארגונים העוסקים בקידום החינוך בקרב הבדווים בנגב. בג"ץ התבקש לקיים דיון דחוף בעתירה, בנימוק שכ-280 הילדים גילאי 4-3 בא-זערורה אינם הולכים לגנים מתחילת שנת הלימודים. הילדים אינם לומדים בגנים מפני שמשרד החינוך מסרב להקים מבנים או להציב בכפר מבנים יבילים שיוכלו לשמש גני ילדים. מצד שני מסרב המשרד לספק לילדים הסעות, שיאפשרו להם להגיע לנים בכפרים סמוכים.

עקב סירובו של משרד החינוך התבקש בג"ץ להוציא צו על תנאי נגד שרת החינוך, מנהלת מחוז דרום במשרד החינוך, הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז הדרום, המועצה הארצית לתכנון ובנייה ומינהל מקרקעי ישראל. העתירה הוגשה באוקטובר 2005 בפעם השלישית, לאחר שמשרד החינוך, באמתלות שונות, לא קיים הבטחות קודמות שנתן לבית המשפט בעניין ההסעות.

עדאלה טען בעתירה, כי מצב הדברים הנוכחי פוגע בזכותם החוקתית של ילדי הכפר א-זערורה לקבל חינוך. הוא הוסיף וטען, כי אין הזכות לחינוך מותנית במעמד הפורמלי של היישובים שבהם מתגוררים הילדים. לדבריו, משרד החינוך אינו מקיים את הוראות חוק לימוד חובה, התשי"ט-1949, ואת הוראות תיקון מס' 16 משנת 1984, שקבע כי חינוך חובה יחול על ילדים החל מגיל 3 במקום החל מגיל 5. תיקון זה נועד ליתן מענה לאוכלוסייה הענייה שאינה יכולה לשלוח את ילדיה לגנים בתשלום או שאין ביישובה גנים לגיל הרך. עקב מצבם הסוציו-אקונומי הירוד, תושבי א-זערורה נמנים עם האוכלוסייה שתיקון זה נועד לשרת. אבל תושבי א-זערורה אינם נהנים מהחלת החוק, מאחר שאין גנים בקרבת בתיהם וילדיהם אינם נהנים מהסעות לגנים ביישובים אחרים.

בתשובתו לעתירה טען משרד החינוך כי אין בסיס בחוק לדרישת העותרים לקבל הסעות לילדים גילאי 4-3. המשרד הסביר כי אינו מסיע ילדים בגיל זה בכל הארץ ואינו משתתף במימון הסעות לילדים אלה, מטעמים בטיחותיים ותקציביים. הוא הוסיף כי אין הצדקה לחריגה מכלל זה ביישוב לא מוכר בנגב, מכיוון שיישוב כזה הוא בגדר "בנייה בלתי חוקית, ומשמעות ההיענות לבקשת העותרים תהא בפועל תמיכה בבנייה זו ותפגע במאמצים להסדיר את ההתיישבות הבדווית". כן טען המשרד כי הסעת ילדים בגילים אלה מחייבת שימוש בכלי רכב שבהם מותקנים מושבים מיוחדים וחגורות בטיחות, קרי אוטובוסים זעירים, והסתייעות בליווי. משום כך הסעות לילדים אלה כרוכות בעלויות גבוהות.

בעתירה נטען כי בכך שלא סיפק לילדי א-זערורה הסעות לגני הילדים בכפרים הסמוכים, הפר משרד החינוך את ההתחייבות שמסר לבית המשפט בשתי העתירות הקודמות. כתוצאה מכך הופרה זכותם של הילדים לקבל חינוך חינם על פי חוק.

עדאלה הגיש את העתירה הראשונה בעניין זה לפני כשנתיים. אותה עתירה נמשכה, לפי המלצת בית המשפט, לאחר שמשרד החינוך טען כי ביצוע חוק לימוד חובה הוקפא והמשרד אינו מקים עוד גנים לגילאי 4-3. עם זאת, לעותרים נשמרה הזכות לשוב ולפנות לבית המשפט. בשלב מאוחר יותר התברר לעותרים שמשרד החינוך ממשיך ומקים גני ילדים במקומות רבים, בניגוד להודעתו בפני בית המשפט.

העותרים פנו שוב לבית המשפט. בעתירה השנייה שב ארגון עדאלה ודרש ממשרד החינוך להקים גני ילדים בכפר א-זערורה. המשרד טען, כי אין אפשרות להקים מבנים בכפר וכי ילדי א-זערורה מוסעים לגנים ביישובים הסמוכים ושם הם מקבלים חינוך. בעקבות טענת משרד החינוך, נוצר בבית המשפט הרושם (המוטעה), כי הילדים מממשים את זכותם לחינוך. בית המשפט ראה בכך פתרון סביר המייתר את התערבותו והחליט לדחות את העתירה, תוך שהוא ממליץ לצדדים לבוא בדברים. לעותרים ניתנה אפשרות לחזור ולפנות לבית המשפט, אם עניין ההסעות לא יוסדר.

משרד החינוך לא הסיע את הילדים אל הגנים ביישובים הסמוכים, כפי שהתחייב בבית המשפט, לטענתו עקב בעיות בטיחות. הורי הילדים פנו למשרד החינוך, באמצעות עדאלה, ודרשו לספק הסעות לגני הילדים. משלא נענו, הגישו את העתירה השלישית לבג"ץ. בית המשפט קבע בפסק הדין כי אין אפשרות לספק הסעות לילדי א-זערורה, מכיוון שלדברי משרד החינוך אין ניתנות הסעות לילדים גילאי 4-3 בכל הארץ, וכן כי אין אפשרות לבנות מבנים שישמשו גני ילדים בא-זערורה, מכיוון "שהמדובר במקבצי התיישבות לא חוקיים אשר אין בנייה על פי תוכניות מתאר מתאפשרת בהם". הוא דחה את