בעקבות הבקשות שעדאלה הגיש לביטול צווי ההריסה בכפר הבלתי מוכר אלסרה שבנגב: בית משפט השלום מורה על עיכוב ביצוע הריסת 45 בתים בכפר
הודעה לעיתונות
19.8.2007
בעקבות הבקשות שעדאלה הגיש לביטול צווי ההריסה בכפר הבלתי מוכר אלסרה שבנגב: בית משפט השלום מורה על עיכוב ביצוע הריסת 45 בתים בכפר
בית משפט השלום בבאר שבע, הורה ביום רביעי 15.08.2007, על עיכוב ביצוע 45 צווי ההריסה שהוציא בדצמבר 2006, לרוב הבתים בכפר הלא מוכר אלסרה שבנגב, וזאת בעקבות הבקשות שהגיש עדאלה, באמצעות עו"ד סוהאד בשארה ועאדל בדיר לפני כשבועיים בשם בעלי הבתים. החלטת עיכוב הביצוע תהיה תקפה עד להחלטה אחרת.
אלסרה הוא כפר ערבי בדווי שהוקם לפני שנים רבות, עוד לפני קום המדינה. בכפר מתגוררים כיום כ-300 תושבים. בתחילת שנות השבעים נודע לתושבי אלסרה כי אגף רישום והסדר מקרקעין במשרד המשפטים החל בהליך להסדר קרקעות בכפר. התושבים הגישו תזכירי תביעה, כמתחייב על פי חוק, אך הליך ההסדר טרם הסתיים מאז והאדמה טרם נרשמה על שמם.
בספטמבר 2006 קיבלו רוב תושבי הכפר "התראות" בהתאם לחוק התכנון והבנייה, מטעם היחידה הארצית לפיקוח על הבנייה. התושבים פנו לוועד הכפר וזה פתח במגעים בלתי פוסקים עם הרשויות, כדי לברר את פשר הדברים ובניסיון להגיע להסכמות בעניין. לרשויות לא היו הצעות מעשיות לפתרון הבעיה ופתרונות שהתושבים הציעו נדחו מיידית על ידן. באוקטובר 2006 הגישה המדינה בקשות לבית המשפט למתן צווי הריסה על פי סעיף 212 לחוק, במעמד צד אחד. בבקשות הסתמכה המדינה על ההסבר, שלפיו "אין בידי מפקחי המבקשת פרטים בדבר זהותו של בעל המבנה ו/או האחראי לבנייה ולשימוש". לגופו של עניין נטען בהן, כי כל אחד מהמבנים הוקם ללא היתר ואין אפשרות להכשירו. המדינה הוסיפה וטענה כי האזור שבו ממוקם הכפר מיועד להיות אזור תעשייה ואדמותיו מצויות בבעלות המדינה, מכוח חוק רכישת מקרקעין בנגב (חוזה שלום עם מצרים), התש"מ-1980.
בית המשפט החליט, כאמור, להוציא צווי הריסה וקבע בין היתר כי "אי מתן צו ההריסה עלול להתפרש כמתן היתר בפועל, דבר שאין לו מקום במדינת חוק מתוקנת".
בבקשותיהם טענו בעלי הבתים, בין היתר, כי ההסברים שסיפקה המדינה לבקשות למתן צווי ההריסה במעמד צד אחד אינם נכונים, בלשון המעטה. הם ציינו כי מיד עם קבלת ההתראות פנו לרשויות המדינה, באמצעות הוועד המקומי, אך ללא הועיל.
עדאלה הדגיש בבקשה, כי המדינה מנצלת לרעה את חוק התכנון והבנייה, כדי ללחוץ על תושבי אלסרה לנטוש את הכפר ולעבור להתגורר באחד מריכוזי הבדווים הקיימים. "ניצול חוק התכנון והבנייה בנסיבות העניין, בא גם בכדי לפגוע באפשרויות התושבים לזכות בתביעות הסדר המקרקעין שיש למשפחות בכפר על הקרקע. שכן, זכויותיהם של האחרונים בקרקע נובעות, בין היתר, מכוח חזקה ממושכת בה. הריסת הבתים ופינוי תושבי הכפר ממקום מושבם יפגעו בסיכוייהם לזכות בתביעות ההסדר התלויות ועומדות משנות השבעים", נטען בבקשה.
עוד נטען בבקשה, כי "מדובר בפגיעה חמורה ביותר בזכותן של המשפחות לדיור, הנחשבת זכות יסוד חוקתית. כפר אלסרה קיים זה עשרות רבות של שנים כאשר הרשויות מעולם לא פעלו כנגדו בכל אופן, למשפחות המתגוררות בו אין מדור במקומות אחרים וקיים הליך הסדר מקרקעים שבמסגרתו תובעים תושבי הכפר בעלות על הקרקע, כאשר לא קיים כלל אינטרס ציבורי חיוני ומיידי המצדיק את ההריסה".
עדאלה הדגיש, כי מתן צווי הריסה, ללא הרשעה ובמעמד צד אחד, שאמור להיות החריג שבחריג, הופך לתופעה מדאיגה: בכל שני וחמישי יכולים נציגי המדינה לגשת לבית המשפט עם בקשות סיטונאיות למתן צווי הריסה ללא הרשעה, ובית המשפט ייענה לבקשות אלה ויוציא צווי הריסה כמבוקש. תופעה זו חורגת ממסגרת חוק התכנון והבנייה ומהווה הפרה בוטה של זכויות יסוד של בעלי הבתים לכבוד, ולזכות החוקתית לקבלת יומם בבית המשפט ולהגן על עצמם.
לבקשה
