בג"ץ הוציא צו על תנאי בעתירה של עדאלה ואנשי דת מוסלמים, הדורשים להתקין תקנות לשמירה על המקומות הקדושים למוסלמים

הודעה לעיתונות
20.8.2007

בג"ץ הוציא צו על תנאי בעתירה של עדאלה ואנשי דת מוסלמים, הדורשים להתקין תקנות לשמירה על המקומות הקדושים למוסלמים

בג"ץ לנציגי המדינה: הסבירו מדוע אין תקנות לשמירה על המקומות הקדושים למוסלמים בישראל

בג"ץ הוציא ביום שני, 20 באוגוסט 2007, צו על תנאי בעתירה שהגיש ארגון עדאלה יחד עם אנשי דת מוסלמים בנובמבר 2004. העותרים דרשו להורות לשר הדתות להתקין תקנות לשמירה על המקומות הקדושים למוסלמים בישראל, לאחר התייעצות עם אנשי דת מוסלמים, כפי שהתקין תקנות לשמירה על המקומות הקדושים ליהודים. על פי הצו, המדינה חייבת ליתן טעם, בתוך 45 ימים, מדוע השר הממונה על הדתות לא יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 4 לחוק השמירה על המקומות הקדושים, תשכ"ז-1967, ויתקין תקנות לשמירה על המקומות הקדושים למוסלמים בישראל.

את העתירה הגיש עו"ד עאדל בדיר מארגון עדאלה, בשם הארגון ובשמם של שייח עבדאללה נימר דרוויש, שייח כמאל ריאן, שייח אבראהים צרצור, ח"כ עבד אלמאלכ דהאמשה ועמותת אל-אקצא לפיתוח נכסי ההקדש האיסלאמי.

בדיון שהתקיים בבג"ץ ביולי 2007 טענה המדינה, כי אין צורך בהתקנת תקנות לשמירה על המקומות הקדושים למוסלמים. באי כוח המדינה אמרו כי זו מוכנה להקצות תקציב של 2 מיליון שקל לשמירה על המקומות הקדושים למוסלמים. המדינה טענה כי העותרים מבקשים להשיג הישג סמלי, באמצעות הכרה בקיומם של מקומות קדושים, אך אין צורך בכך כל עוד המדינה מוכנה להקצות תקציב.

מנגד טען עו"ד בדיר מעדאלה, כי המדינה מציעה תקציב מזערי ביותר, שיספיק בקושי לשמירה ולתחזוקה של מבנה קדוש אחד. עו"ד בדיר הוסיף, כי על המדינה לקיים את הוראות החוק ולהכיר במקומות הקדושים למוסלמים. הוא הדגיש כי עליה לעשות זאת לאחר התייעצות עם אנשי דת מוסלמים.

בשנת 1967 נחקק חוק השמירה על המקומות הקדושים, תשכ"ז-1967 (להלן: חוק השמירה על המקומות הקדושים), שנועד לאפשר שמירה על המקומות הקדושים מפני חילול ומפני כל דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אל המקומות הקדושים להם או ברגשותיהם כלפי מקומות אלה. בסעיף 4 לחוק הנ"ל נכתב: "שר הדתות ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי, לאחר התייעצות עם נציגים של בני הדתות הנוגעים בדבר או לפי הצעתם, ובהסכמת שר המשפטים, להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו". בתוקף סמכותו לפי סעיף 4 התקין שר הדתות תקנות לשמירה על המקומות הקדושים ליהודים בלבד. התקנות מגדירות מהם "המקומות הקדושים" וקובעות מהם המעשים האסורים בתחומי מקומות אלה, בצד עונשים לעובר על ההוראות המגדירות את המעשים האסורים וההגבלות. בתוספת לתקנות יש רשימה של המקומות הקדושים ליהודים.

בעתירה טען עו"ד בדיר, כי חרף התייחסותו האוניברסלית של החוק למקומות הקדושים לכל הדתות, השר קיים את חובתו על פי דין באופן מפלה, בכך שהתקין תקנות ליהודים בלבד. העדר תקנות לגבי שאר העדות בכלל, ולמוסלמים בפרט, גרם להזנחת מקומות קדושים אלה ולחילולם. מסגדים ואתרים מוסלמיים קדושים רבים נהפכו לרפתות, לדיסקוטקים, לפאבים ולבתי מסחר למיניהם.

בעתירה נטען, כי אי הכללת המקומות הקדושים למוסלמים בתקנות חורגת מלשונו ומתכליתו של החוק, המתייחסות לכלל הדתות בישראל, פוגעת בעקרון שלטון החוק, לוקה בחוסר סבירות קיצונית, פוגעת בחופש הדת והפולחן, פוגעת בעקרון השוויון ונוגדת את כללי המשפט המינהלי, הקובעים כי בביצוע סמכותו המינהלית על השר לפעול לשם הגשמת תכלית החקיקה בהגינות, בסבירות ובהעדר שרירות ואפליה.

יודגש, כי באי ההכרה במקומות הקדושים למוסלמים בישראל יש התעלמות קיצונית, חסרת כל הצדקה עניינית, מחשיבותם הדתית וההיסטורית של אותם מקומות. חלק ניכר מהם מהווים מקום קדוש מדרגה ראשונה לא רק לבני הדת המוסלמית בארץ, אלא בקרב מיליונים ברחבי העולם (בישראל, למשל, נמצאים מקומו של החליפה עלי והנביא סאלח ומסגדים היסטוריים רבים).

חוק העונשין, תשל"ז-1977, אוסר על פגיעה במקום קדוש וקובע סנקציה פלילית נגד המחלל מקום קדוש. כך גם חוק השמירה על מקומות קדושים, תשכ"ז-1967. על כן, נטען בעתירה, העדר תקנות שיגדירו ויפרטו את המקומות הקדושים למוסלמים מנציח את הפגיעה המתמשכת במקומות אלה. בנוסף נטען, כי אי התקנת תקנות כנדרש בעתירה זו גרם לאפליה ביישום סעיפי התקציב על ידי שר הדתות, שכן השר קובע סעיפים תקציביים למקומות הקדושים ליהודים בלבד בנימוק שאין תקנות לגבי המקומות הקדושים למוסלמים. כך נהפכה האפליה ביישום הוראות חוק השמירה על מקומות קדושים לצידוק להמשיך להפלות בתחומים אחרים.

ב-1995 פנה היועץ המשפטי לממשלה במכתב לראש הממשלה, התריע על האי שוויון בתקציב המוקצה לשירותי דת לאזרחים המוסלמים, הנוצרים והדרוזים והמליץ על פעולה דחופה לתיקונו. היועץ המשפטי לממשלה עמד במכתבו על הנימוקים השונים, מעבר לשוויון הצרוף, המחייבים נקיטת פעולה בעניין: "האוכלוסייה הלא יהודית מקבלת שיעור נמוך ביותר מתקציב התמיכות ללא כל פרופורציה לחלקם בכלל האוכלוסייה בישראל".

שאלת מצבם של המקומות הקדושים לעדות הערביות עלתה לדיון פעמים רבות גם בממשלה. ועדת השרים לעניין המגזר הערבי, בהחלטה מיום 31 בינואר 2000, שכותרתה "הטיפול במקומות הקדושים לעדות הלא יהודיות", קבעה כי יש להטיל על מינהל מקרקעי ישראל – בשיתוף עם המשרד לענייני דתות ונציג מהמגזר הערבי – להכין תוכנית לטיפול במקומות הקדושים לעדות הלא יהודיות הנטושים ברחבי הארץ.

בעקבות החלטת השרים הוקמה ועדת משנה והתקיימו כמה דיונים בעניין מצבם של המקומות הקדושים לעדות הערביות, בהשתתפות נציגים ממשרד הדתות, ממשרד התשתיות הלאומיות וממינהל מקרקעי ישראל ובהשתתפות השייח כמאל ריאן כנציג המרכז לשלטון מקומי. על הוועדה הוטל להכין תוכנית לטיפול במקומות הקדושים לעדות הערביות הנטושים ברחבי הארץ. כן נקבע כי התוכנית תכלול רשימה של אתרים, סדר עדיפויות ולוח זמנים לביצוע, ותציג רשימה של מקומות קדושים נטושים אשר נדרש טיפול מיידי בהם.

הוועדה סיימה את עבודתה בשנת 2000; היא זיהתה כ-53 מקומות קדושים מוסלמיים וכ-58 אתרי קבורה נטושים. משרד הדתות לא טיפל כלל בנושא.

עו"ד בדיר ציין בעתירה, כי נשיא בית-הדין השרעי לערעורים, כבוד הקאדי אחמד נאטור, פנה פעמים רבות לגורמים ממשלתיים והתריע בפניהם על מצבם העגום של המקומות הקדושים למוסלמים, במיוחד בערים המעורבות וביישובים שאין בהם עתה מוסלמים. בפנייתו מיום 22 במארס 1993 לראש הממשלה ולשר הדתות אז, יצחק רבין, פירט את מצבם הבלתי נסבל של המקומות הקדושים למוסלמים. במכתבו ציין נשיא בית הדין:

"בתי קברות רבים באזור הערים המעורבות ובכפרים הערביים עד 1948, הועברו לרשויות ממשלתיות ועירוניות, כגון רשות הפיתוח, חברות לפיתוח הערים המעורבות, חלמיש וכיו"ב. הגופים אשר להם הוקנו הנכסים החכירו וממשיכים להחכיר מקרקעין שבהם גם מסגדים לגופים רשמיים ודרכם לידיים פרטיות, המשתמשים בבניינים תוך כדי חילול גם לקדושת המקום. לדוגמה: מסגד קיסריה אשר הוחכר ל'באר ומסעדה', מסגד סקסיק ביפו (דיסקוטק), מסגד קטן בבאר שבע, מסגד עין הוד, המסגד הגדול בבאר שבע, מסגד אכזיב וכו'".

בסיכום דבריו ביקש נשיא בית הדין השרעי לאכוף את חוק השמירה על המקומות הקדושים ולהנחות את הפקידים הנוגעים בדבר ואת רשויות החוק למצות את הדין עם מסיגי גבול ועם כל מי שעובר על החוק. הנשיא הקאדי נאטור גם מבקש משר הדתות שיעשה שימוש בסמכות מכוח סעיף 4 לחוק הנ"ל ולהתקין תקנות לביצוע החוק לגבי המקומות הקדושים למוסלמים, כדי לשים קץ לפעולות החילול של המקומות הקדושים.

בג"ץ 10532/04, שיח' עבדאללה נמר דרוויש ואח' נגד השר לענייני דתות ואח'

לעתירה 
צו על תנאי