עדאלה לבג"ץ: התיקון לחוק הבטחת הכנסה מפלה את מקבלי גמלת הבטחת הכנסה ואינו מרפה את הפגם החוקתי בחוק

הודעה לעיתונות
9.10.2007

עדאלה לבג"ץ:
התיקון לחוק הבטחת הכנסה מפלה את מקבלי גמלת הבטחת הכנסה ואינו מרפה את הפגם החוקתי בחוק

בג"ץ דן ביום ראשון, 7 באוקטובר 2007, בעתירה שהגיש מרכז עדאלה ב-2004 נגד המוסד לביטוח לאומי ומשרד התעשייה, מסחר ותעסוקה, בדרישה לבטל את הוראות חקיקה אשר שוללות את קצבת הבטחת ההכנסה ממי שבעלותו או בשימושו רכב מנועי. בעקבות הדיון הורה בג"ץ (הרכב השופטים פרוקצ'ה, רובנשטיין וג'ובראן) לעותרים להגיש עתירה מתוקנת התואמת לתיקון החדש של חוק הבטחת הכנסה, תשמ"א - 1980 וזאת תוך 45 ימים כאשר על המדינה להגיש את תגובתה לעתירה המתוקנת 45 ימים לאחר מכן. העתירה הוגשה ע"י מרכז עדאלה בשם עותר מכפר משהד המקבל גמלת הבטחת הכנסה וארגון סאות אלעאמל.

העתירה שהגישה עדאלה תקפה את חוקתיות סעיף 9א(ב) לחוק הבטחת הכנסה, ותקנה 10(ג) לתקנות הבטחת הכנסה, השוללים קצבת הבטחת הכנסה ממי שבבעלותו או בשימושו רכב מנועי. סעיף 9א(ב) לחוק הבטחת הכנסה ותקנה 10(ג) לתקנות הבטחת הכנסה, קובעים, כי מי שיימצא כזכאי לקצבת הבטחת הכנסה אך בבעלותו ו/או בשימושו רכב מנועי, תישלל ממנו כליל גמלת הבטחת ההכנסה. העותרים טענו, כי הוראות החוק והתקנות פוגעות בזכויות יסוד חוקתיות. נטען עוד, כי קריטריון השימוש ו/או הבעלות ברכב אינו רלוונטי לעניין רמת מחייתם של תובעי הקצבה, הוא מפלה ופוגע בעקרון השוויון. כמו כן נטען, כי הוראות החוק והתקנות הינן בלתי סבירות באופן קיצוני משום שהן לא עושות כל אבחנה לעניין סוג הרכב, שוויון, עלויות החזקתו ומי הנושא בהן; בין מי שבבעלותו רכב לבין מי שבשימושו, ואינן נותנות כל משקל לנסיבות האישיות של תובעי הבטחת ההכנסה, כמו הצורך ברכב; מקום מגורים, קיומה של תחבורה ציבורית ותדירותה.

בעקבות הגשת העתירה תוקן חוק הבטחת הכנסה ,בכך שהוכנסו אליו שני חריגים לשלילת הגמלה ממי שבבעלותו או בשימושו רכב. החריג הראשון, אפשר למקבלי השלמת הכנסה להשתמש או לרכוש רכב בתנאי, כי נפח המנוע של הרכב אינו על 1,300 סמ"ק ובחודש שבעדו השתלמה הגמלה, מלאו לרכב לפחות שבע שנים מתום שנת הייצור שלו או 1,600 סמ"ק ומלאו לו לפחות 12 שנים מתום שנת הייצור שלו. עו"ד סאוסן זהר ממרכז עדאלה טענה, כי חריג זה יוצר הפרדה בין מקבלי גמלת השלמת הכנסה לבין מקבלי גמלת הבטחת הכנסה כאשר הפרדה זו מהווה הפליה אסורה כנגד קבוצת מקבלי הבטחת הכנסה. שכן, מלכתחילה חוק הבטחת הכנסה נועד להגן על קבוצת מקבלי גמלת הבטחת הכנסה באמצעות הבטחת הכנסה מינימאלית לכל אדם שאין בכוחו לספק לעצמו הכנסה הדרושה לקיום בסיסי ומינימאלי. מכאן נטען, כי אין קשר בין תכלית חוק הבטחת הכנסה לבין החריג שהוסף בתיקון האחרון לחוק הבטחת הכנסה.

החריג השני, מאפשר לקבוצת מקבלי הבטחת הכנסה להשתמש או לרכוש רכב בתנאים מצטברים לפיהם, בחודש או בחודשיים בו השתלמה גמלת הבטחת הכנסה, פוטר מקבל הגמלה ממקום עבודתו; למקבל הגמלה רכב אשר נפח המנוע שלו אינו על 1,300 סמ"ק ובחודש שבעדו השתלמה הגמלה, מלאו לרכב לפחות שבע שנים מתום שנת הייצור שלו או 1,600 סמ"ק ומלאו לו לפחות 12 שנים מתום שנת הייצור שלו וכי ב- 10 החודשים שקדמו לחודש בו פוטר תובע הגמלה השתלמה לו גמלת השלמת הכנסה.

עו"ד זהר טענה, כי קיומם באופן מצטבר של תנאים מגבילים אלו הינו אבסורדי ובלתי ממשי. שכן, בחודשיים הראשונים ממועד הפיטורין, חייב התובע להגיש תביעה לדמי אבטלה וזאת לפי חוק הביטוח הלאומי , כאשר הגמלה תשולם לתקופה מינימאלית בת 50 ימים ומקסימאלית בת 175 ימים. מכאן עד אשר תאושר התביעה וישולמו דמי האבטלה עבור מלוא תקופת הזכאות יעברו במקרה המקסימאלי 175 ימים שהינם קרוב לששה חודשים. על כן הסיכוי שתובע מפוטר ימלא אחר תנאי זה הינו אפסי. עוד הוסיפה עו"ד זהר, שתחולתו של חריג זה מוגבלת עוד יותר בכל הנוגע לתובעים ערבים. שכן, מרבית התובעים הערבים המגישים תביעות לדמי אבטלה, הינם עובדים לשעבר של קרובי משפחה ואשר במהלך עבודתם קיבלו תלושי שכר כדין. מכך, עובר הטיפול בתביעתם לחוקרים מטעם יחידת המשטרה הכלכלית לצורך בדיקה וחקירת נאמנות התובע בדבר החשד לקבלת תלושי שכר פיקטיביים וזאת לאור הקשרים המשפחתיים הקיימים בין התובע לבין מעסיקו לשעבר. במקרים אלו, החקירה נמשכת חודשים ארוכים. גם כאן, עוברת התקופה הקצובה שנקבעה בתיקון לחוק הבטחת הכנסה.

בתגובה לטיעוני מרכז עדאלה, טענה המדינה כי האבחנה בין מקבלי הבטחת הכנסה לבין מקבלי גמלת הבטחת הכנסה הינה בלתי חוקית מכוון שהיא מבוססת על "שיקולי מדיניות לגיטימיים של המחוקק הראשי, המבקש לעודד השתלבות של תובעי גמלת הבטחת הכנסה בשוק העבודה, ולו באופן חלקי." באשר לאי שלילת הגמלה מתובע שהשתמש או רכש רכב בעקבות פליטה זמנית וקצרה ממעגל העבודה לצורך מציאת מקום עבודה חלופי, טענה המדינה, "כי אין היגיון וטעם בהתנאת קבלת הגמלה בתקופה זו במכירת הרכב ביום הפסקת העבודה לשם רכישת רכב אחר במקומו עם תחילת העבודה החדשה."