ביחס לבקשת עדאלה לדיון נוסף קבע בג"ץ: הקביעה בעניין השירות הצבאי/הלאומי כקריטריון רלבנטי לעניין קבלת הטבות כלכליות מהמדינה אינה מצדיקה דיון נוסף בעתירה

בג"ץ דחה ביום ראשון, 14 באוקטובר 2007, עתירה של מרכז עדאלה לקיים דיון נוסף בפסק דין שנתן בית המשפט ב-13 בדצמבר 2006. פסק הדין קבע כי הטבות במשכנתאות הניתנות לחיילים משוחררים ו/או למשרתים בשירות לאומי, מעבר להטבות המפורטות בעניין זה בחוק קליטת חיילים משוחררים, התשנ"ד-1994, אינן מהוות אפליה. בית המשפט הסכים עם הטענה בעתירה לקיים דיון נוסף, שבפסק הדין נקבעה קביעה חשובה ולפיה שירות צבאי או שירות לאומי עלול לשמש קריטריון רלבנטי לעניין קבלת הטבות כלכליות מהמדינה, בכל הנוגע לחוקים שתכליתם היא תכלית סוציאלית. עם זאת, בג"ץ קבע כי למרות חשיבותה, קביעה זו אינה מצדיקה קיומו של דיון נוסף בעתירה.

לפי קריטריון זה, בני זוג ששניהם שירתו בצבא או עשו שירות לאומי מקבלים סיוע בהלוואה לדיור עד סך של 125,000 שקל יותר מאלה שלא שירתו. בעתירה שהגיש עדאלה ב-2006 טען עו"ד מרואן דלאל, כי הסיוע הגדול שמקבלים אלה ששירתו בצבא או בשירות לאומי, בהשוואה לאלה שלא שירתו, ניתן כתוספת למרות קיומו של חוק מיוחד – חוק קליטת חיילים משוחררים משנת 1994. לפי חוק זה ניתן סיוע נדיב ונרחב לאזרחים כאלה, בין השאר בתחום השיכון, והאפשרות לקבל סיוע תקפה עד חמש שנים לאחר סיום השירות הצבאי או השירות הלאומי. לכן, נטען בעתירה, כל מענק או תוספת מעבר ובנוסף למה שקבוע בחוק זה מובילים לתוצאה המפלה את האזרחים הערבים. כמו כן, בית המשפט התעלם לחלוטין בפסק הדין מהמצב החברתי-הכלכלי הירוד מאוד של האוכלוסייה הערבית, ובעיקר לא נתן דעתו למצוקת הדיור הקשה הקיימת בקרבה.

עוד נטען בעתירה, כי בפסק הדין נפלה טעות חמורה, שבלעדיה תוצאת פסק הדין הייתה יכולה להיות הפוכה. מדובר בהנחה של בית המשפט בפסק הדין, כי ההטבות שבמחלוקת ניתנו על פי חוק, בעוד שהטבות אלו ניתנו על פי מדיניות הממשלה. על פי פסיקת בית המשפט העליון עצמו, הבדיקה המשפטית של הטבות שניתנו על פי מדיניות הממשלה שונה וקפדנית יותר מהבדיקה של הטבות שניתנו מכוח חוק של הכנסת. כך, בהתאם לכללי משרד השיכון, זוג במצב חברתי-כלכלי ירוד, שסיים שירות צבאי, יכול לקבל כ-125,000 שקל יותר מזוג שלא עשה שירות כאמור, אך נמצא באותה רמה חברתית-כלכלית.

כמו כן, עדאלה טען כי פסק הדין של בג"ץ סותר הלכות קודמות של בית המשפט העליון, ובייחוד הלכות לעניין קביעת קיומה ופסלותה של אפליה בהסתמך על התוצאה המפלה. פסק הדין סותר גם את הלכות בית המשפט העליון לעניין החובה לעגן הטבות כלכליות משמעותיות של הממשלה, הניתנות מכספי ציבור, באמצעות חוק של הכנסת, ולא להעניקן מכוח מדיניות של הממשלה. עדאלה הדגיש כי מדובר במדיניות מתוכננת וארוכת טווח של הממשלה, המשליכה גם על דפוסי השיכון על בסיס אתני, ולפיכך חובה לעגן הטבות אלה של הממשלה בחוק של הכנסת ולא להעניק אותן על פי שיקול הדעת של הרשות המבצעת.

בתגובה על החלטת בג"ץ מסר מרכז עדאלה: "בג"ץ הכשיר את השימוש בקריטריון הבוטה ביותר באפליית האזרחים הערבים. הרשויות עלולות להשתמש בפסק דין זה ככיסוי להעמקת האפליה נגד האוכלוסייה הערבית. שוב התקפל בג"ץ בפני הקונסנזוס הישראלי היהודי, אף שעקרונות בסיסיים של צדק, בנוסף לקביעות קודמות שלו, היו אמורים להניב פסיקה הפוכה שאינה מפלה באופן מובהק על בסיס לאומי".