עדאלה הגיש התנגדות לתוכנית מתאר מקומית- כביש טבעת מזרחית: התוכנית מיועדת ליצירת כביש אפרטהייד ומייצרת קנטונים מהשכונות הפלסטיניות באזור, ועל כן מנוגדת הן למשפט הבינלאומי והן למשפט הישראלי המינהלי והחוקתי
הודעה לעיתונות
2.3.2008
עדאלה הגיש התנגדות לתוכנית מתאר מקומית- כביש טבעת מזרחית: התוכנית מיועדת ליצירת כביש אפרטהייד ומייצרת קנטונים מהשכונות הפלסטיניות באזור, ועל כן מנוגדת הן למשפט הבינלאומי והן למשפט הישראלי המינהלי והחוקתי
ביום ראשון (2.3.2008) הגיש ארגון עדאלה התנגדות בשמם של ארגוני זכויות אדם פלסטינים וארגונים קהילתיים, ראשי מועצות מקומיות של אבו דיס, עיזרייה, סואחרה, ותושבים פלסטינים, כנגד תוכנית מתאר מקומית מס' 4585/ו (כביש טבעת המזרחית –קטע מרכזי). ההתנגדות הוגשה באמצעות עו"ד פאטמה אלעג'ו, מתכננת הערים והאזורים, גב' הנא חמדאן ועו"ד סוהאד בשארה, ממרכז עדאלה.
תוכנית מס' 4585 ו' – כביש הטבעת המזרחי קטע מרכזי- הינה חלק מפרוייקט רחב המקיף את העיר ירושלים על שני חלקיה, המזרחי והמערבי. הכביש מתוכנן על שטחי קרקע נרחבים (שטח התוכנית כ- 1200 דונם) אשר רובם יופקעו מבעליהם, תושבים פלסטינים באזור, ועובר לאורך השכונות הפלסטיניות, מצפון לדרום, מערבית לתוואי: סלעה, ג'עאביס, בשיר, שקיראת, קונבאר, חי אל-מדארס, אום ליסון וצור באהר. כאשר היישובים והשכונות הפלסטינים הנמצאים מזרחית לתוואי הם: אבו דיס, סורחי, סוואחרי שרקייה, שיח' סעד.
המתנגדים טענו, כי כביש הטבעת המזרחי, המפקיע את אדמותיהם של המתנגדים ושל אחרים מבין התושבים הפלסטינים באזור התוכנית ופוגע בזכויותיהם החיוניות, כשתכליתו העיקרית הינה פוליטית הינו מנוגד למשפט הבינלאומי שחל על מדינת ישראל ככוח כובש בירושלים המזרחית. המשפט הבילאומי ההומניטארי מחייב את ישראל לדאוג לצורכיהם החיוניים של האוכלוסייה האזרחית, לא לבצע שינויים יסודיים בשטח הכבוש, ולא להפקיע את אדמותיהם למען מטרות פוליטיות. על כן, התכנית מנוגדת למשפט הבינלאומי ההומניטארי בשל היותה חלה על שטחים כבושים בשליטת מדינת ישראל". סעיף 147 לאמנת ג'נבה הרביעית משנת 1949 קובע במפורש, כי אין לשנות את מעמד האוכלוסייה המוגנת על ידי הכוח הכובש, וכי לקיחה נרחבת של הנכסים של האוכלוסייה המוגנת מהווה הפרה בוטה לאמנת ג'נבה הרביעית.
המתנגדים סמכו בהתנגדותם, בין היתר על חוות דעתו המייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק, מיום 9.7.2004 בעניין חומת ההפרדה שנבנית על ידי ממשלת ישראל, ושבה מתייחס בית הדין, בין היתר, למעמדה של ירושלים המזרחית במשפט הבינלאומי. בית הדין הבינלאומי לצדק קבע באופן חד משמעי, כי מעמדה של ירושלים המזרחית, כמו מעמד הגדה המערבית ורצועת עזה, הוא של שטח כבוש, כלומר מקום שבו הצבא הישראלי שולט באופן ממשי ואפקטיבי.
המתנגדים הוסיפו וטענו, כי מניתוח תוואי כביש הטבעת המזרחי יוצא, כי הלכה למעשה, הוא ישמש ככביש לשימוש הישראלים בלבד, ויקשה מאוד על שימוש האוכלוסייה הפלסטינית באזור. במילים אחרות, הכביש מתוכנן ככביש המדיר על רקע לאום או ככביש אפרטהייד, שמטרתו חיזוק ופיתוח ההתנחלויות באזור ירושלים המזרחית והגדה המערבית וחיבורם הישיר והקל לירושלים. במקביל, הכביש מכוון להחליש את השכונות הערביות במזרח ירושלים; ניתוקן של אותן שכונות והגבלת התפתחותן, על ידי כבישים ורצועות.
המתנגדים טענו, כי התוכנית מבטלת כמעט את כלל הכבישים המחברים בין השכונות הפלסטיניות השונות ואף כבישים המחברים בין חלקים שונים של אותן שכונות. בנוסף, היא מנתקת את השכונות אחת מהשנייה ומהתוואי הראשי של כביש הטבעת המזרחי והופכת שכונות אלה לאיים מנותקים גיאוגרפית, כלכלית ותחבורתית אף מהסביבה המיידית שלהם שלא לדבר על חסימת כל אפשרות לפיתוח עתידי של אותן שכונות. התוצאה היא, לא רק ניתוק השכונות הערביות האחת מהשניה, אלא ניתוק בעלי הקרקעות החקלאיות מאדמותיהם, פגיעה חמורה בנגישות תושבי השכונות למסגרות חינוכיות, לשירותי בריאות ולעיסוקיהם וכמו כן ניתוק ניכר בחיי המשפחה והחברה השוררים בשכונות אלה וכן ניתוק הגישות לקרקעות החקלאיות באזור.
לבסוף, ביקשו המתנגדים לבטל את התוכנית בהיותה, הלכה למעשה, מיועדת ליצירת כביש אפרטהייד ומייצרת קנטונים מהשכונות הפלסטיניות באזור, ועל כן מנוגדת היא הן למשפט הבינלאומי והן למשפט הישראלי המינהלי והחוקתי.
ההתנגדות