עדאלה למזוז: הצעת החוק השוללת ביקורים מאסירים המשתייכים לארגונים המחזיקים בישראלים היא הצעה בלתי חוקתית, מפלה ובלתי מוסרית

הודעה לעיתונות
12.03.2008

עדאלה למזוז: הצעת החוק השוללת ביקורים מאסירים המשתייכים לארגונים המחזיקים בישראלים היא הצעה בלתי חוקתית, מפלה ובלתי מוסרית

ארגון עדאלה פנה ב-5 במרס 2008 ליועץ המשפטי לממשלה בשם העמותה למען האסירים הפלסטינים, רופאים לזכויות אדם, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל וארגון גישה: מרכז לשמירה על הזכות לנוע, בדרישה להורות על משיכת הצעת החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (הגבלת ביקור אסיר ביטחוני), התשס"ז-2007, אשר מבקשת לשלול  מאסירים פלסטינים הכלואים במדינה את זכותם האלמנטרית לביקורי משפחות.

חברי הכנסת שיזמו את הצעת החוק לא הסתירו את העובדה כי העלו אותה בתגובה להחזקת ישראלים בשבי, ללא מתן אפשרות לבקרם. הם טענו כי רק באמצעות שלילת הביקורים מהאסירים הפלסטינים יהיה אפשר לחייב את הארגונים המחזיקים ישראלים בשבי להעניק להם ביקורים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית בכנסת ב-23 בינואר 2008.

בפנייה ליועץ המשפטי לממשלה הדגישה עו"ד עביר בכר מעדאלה, כי מדובר בהצעת חוק מפלה מן היסוד הן ברמת הכוונה והן ברמת התוצאה, הבאה להחמיר עם האסירים הפלסטינים הכלואים במדינה, מעצם היותם כאלה. אי חוקתיותה של הצעת החוק איננה נובעת רק מעצם הפגיעה בזכויותיהם הבסיסיות והחוקתיות של האסירים לחירות, לשוויון, לביקורים, לחיי משפחה ולענישה הולמת, לא אכזרית ולא קולקטיבית, אלא גם בשל התכלית הנפסדת העומדת בבסיסה. תכלית הצעת החוק מבקשת לנקום את החזקתם של ישראלים בשבי ולהחזיק בפלסטינים כבני ערובה כדי להבטיח ביקורים אצל השבויים הישראלים. בכך ההצעה מבקשת להפוך את האסירים לאמצעי לשם השגת מטרה זרה לתכלית כליאתם.

בפנייה הודגש, כי העברתם של אלפי פלסטינים אל תוך שטחה של ישראל, שאיננה חוקית כשלעצמה, מקימה ממילא חובה מוגברת לאפשר להם להיפגש עם משפחותיהם בתנאים ותדירות סבירים.

המימוש בפועל של זכותם של האסירים הפלסטינים לביקורים מטעם בני משפחותיהם נעשה כיום באופן חלקי ביותר, בין היתר בשל הגבלת המבקרים לקרובים מדרגה ראשונה בלבד; תנאי הביקור והמחיצות המפרידות בין האסירים לבני משפחותיהם; מדיניות הסגר והעוצר המוטלת לעתים תכופות על היישובים שבהם גרים הוריהם בשטחים הכבושים; הגדרת רוב בני משפחותיהם כפסולי ומנועי כניסה לישראל והאיסור המוחלט המוטל עליהם להשתמש בטלפון לצורך שמירת הקשר עם בני משפחותיהם. שלילת הביקורים בתנאים הללו, נאמר בפנייה, פירושה מניעה כמעט מוחלטת של יכולתו של האסיר להתעדכן בזמן סביר על הקורה בביתו ועל מצבם של בני משפחתו, מה גם שחלופת המכתבים בין האסירים למשפחותיהם היא איטית במיוחד.

בפנייה נטען, כי זכותו של האסיר לביקורים נגזרת מזכותו החוקתית לחיי משפחה ולזכותו לאינטראקציה, ולו מינימלית, עם החברה, במיוחד זו הקרובה אליו. "המדובר באחד מאמצעי הקשר החשובים שבין האסיר למשפחתו, חבריו וידידיו. הזכות לחיי משפחה ולקשר משפחתי מוגנת על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ואמנות בינלאומיות רבות בכך שהיא מגשימה את חירותו של הפרט ואת האוטונומיה האישית שלו ונגזרת היא אף מכבודו".

עדאלה סבור כי הצעת החוק הזאת נועדה להפוך את עונשם של האסירים הפלסטינים לעונש אכזרי ולא-אנושי. הפיכתם של האסירים לבני ערובה באמצעות שלילת זכויותיהם הבסיסיות בבית הכלא מהווה ענישה קולקטיבית פסולה, אשר באה ומוסיפה על העונש שקיבלו.

מסמכים משפטיים:

הפנייה ליועץ המשפטי לממשלה