עדאלה בעתירה מתוקנת לבג"ץ: התיקון לחוק השולל בעלות על רכב ממקבלי גמלת הבטחת הכנסה אינו חוקתי

הודעה לעיתונות
18.3.2008

עדאלה בעתירה מתוקנת לבג"ץ: התיקון לחוק השולל בעלות על רכב ממקבלי גמלת הבטחת הכנסה אינו חוקתי

בעתירה מתוקנת שהגיש לבג"ץ תוקף ארגון עדאלה את החוק השולל ממקבלי גמלת הבטחת הכנסה את הזכות לרכוש רכב או להשתמש בו. לטענת עדאלה, תיקון זה לחוק אינו חוקתי, מכיוון שהוא יוצר הבחנה בין מקבלי גמלת הבטחת הכנסה למקבלי גמלת השלמת הכנסה, שכן רשאים להחזיק בבעלותם רכב או להשתמש ברכב.

עקב האפליה שיוצר התיקון לחוק בין מקבלי גמלת הבטחת הכנסה למקבלי גמלת השלמת הכנסת, הפגיעה בזכויותיהם של מקבלי הגמלה, השרירותיות של התיקון לחוק והקושי שהוא מציב למקבלי קצבה מהאוכלוסייה הערבית, התבקש בג"ץ להורות על הרחבת היקף תחולתו של תיקון מס' 28 גם על מקבלי גמלת הבטחת הכנסה.

התיקון לחוק הוכנס בעקבות עתירה שהגיש עדאלה בשנת 2004, בשיתוף עם עמותת סאות אלעאמל (קול העובד) ומקבלי הבטחת הכנסה, שתקפה את החוק שהיה בתוקף אז, ואשר שלל את גמלת הבטחת ההכנסה מכל אדם שבבעלותו או בשימושו רכב מנועי. באפריל 2006 הורה בג"ץ למוסד לביטוח לאומי ולמדינה להשיב לעתירה. המדינה תיקנה את החוק, ובאוקטובר 2007 הורה בג"ץ לעותרים להגיש עתירה מתוקנת, בהתאם לנוסח החוק החדש.

בעתירה המתוקנת, שהוגשה לבג"ץ על ידי עורכת הדין סאוסן זהר מעדאלה ב-16 במרס 2008, נטען כי התיקון לחוק הבטחת הכנסה תשמ"א-1982 (תיקון מס' 28), מבחין בין שתי קבוצות של מקבלי גמלה: הוא מתיר את השימוש ברכב ו/או בעלות על רכב למקבלי גמלת השלמת הכנסה אך לא מתיר זאת למקבלי גמלת הבטחת הכנסה. על כן, במקום לתקן את המצב החוקי שהיה קיים עד אז יוצר התיקון הבחנה "גורפת, שרירותית, כוללנית שאינה מבוססת על תשתית עובדתית כלשהי". עו"ד זהר מוסיפה כי לפני אישור התיקון, לא התקיים בכנסת ולו דיון אחד בפרטי תיקון מס' 28, לא הובאו נתונים עובדתיים על מספר האנשים שייפגעו מהתיקון ולא נבחנו חלופות אחרות האמורות להקל את הפגיעה בזכויות החוקתיות שגורם החוק. כן לא הובאו נימוקים המצדיקים את ההבחנה בין קבוצת מקבלי גמלת הבטחת הכנסה למקבלי גמלת השלמת הכנסה בכל הנוגע לשימוש ו/או בעלות ברכב.

ההבחנה בין שתי הקבוצות – קבוצת מקבלי השלמת הכנסה לעומת מקבלי גמלת הבטחת הכנסה – פוגעת בעקרון השוויון, מפלה לרעה את מקבלי גמלת הבטחת הכנסה ופוגעת בזכותם לקיום מינימלי ובזכויות חוקתיות אחרות, כגון, הזכות לכבוד, הזכות לביטחון סוציאלי והזכות לקניין. ההבחנה מתעלמת מהצורך בהחזקת רכב או השימוש ברכב כזכות מינימלית, שמאפשרת למקבלי גמלה לחפש עבודה. העתירה מוגשת בשמו של מקבל גמלת הבטחת הכנסה תושב הכפר משהד שבגליל, הזקוק לרכב כדי להסיע את בתו הסובלת מעיוורון. המוסד לביטוח לאומי שלל מהעותר את הזכות להשתמש ברכב, אף שהדבר נחוץ לו על מנת לסייע לבתו ואף שהוא האדם היחיד שיכול ללוות אותה ולהסיעה למעקב רפואי ולטפל בשאר ענייניה החיוניים והיום-יומיים.

בעתירה נטען גם, כי מעבר לאפליה של מקבלי גמלת הבטחת הכנסה, התיקון לחוק פוגע במיוחד במקבלי גמלה ערבים ומקשה עליהם לשמור על רמת חיים מינימלית. "בתקופה המודרנית שבה אנו חיים, רכב נחוץ לצרכים בסיסיים רבים לצורך שמירה על רמת חיים מינימלית וביצוע פעולות יום-יומיות הנחוצות לקיום יום-יומי ובסיסי, כגון התייצבות בלשכת התעסוקה, חיפוש אחר מקומות עבודה, נגישות לקבלת טיפולים רפואיים ובריאותיים, נגישות לקבלת הכשרות מקצועיות שונות שיסייעו למקבלי הגמלה במציאת עבודה... אחד המכשולים מפני מציאת מקומות תעסוקה, במיוחד עבור האוכלוסייה הערבית, הוא מחסור במקומות עבודה הקרובים לאזורי המגורים והעדר סיוע בהסעות ו/או מימון הסעות למקומות העבודה. על כן, לקיומו של רכב בידי מקבלי גמלת הבטחת הכנסה קיימת חשיבות מרבית בחיפוש אחרי מקום עבודה חדש ויציאה ממעגל הנזקקות אל העצמאות הכלכלית במסגרת מעגל התעסוקה", נכתב בעתירה.

בג"ץ 10662/04, סלאח חסן ואח' נגד המוסד לביטוח לאומי ואח'

מסמכים משפטיים:

העתירה