הרכב מורחב של בג"ץ ידון ביום שני הבא (5.5.2008) בעתירה שהגיש עדאלה לביטול חוק האזרחות והכניסה לישראל

הודעה לעיתונות
03.05.2008

הרכב מורחב של בג"ץ ידון ביום שני הבא (5.5.2008) בעתירה שהגיש עדאלה לביטול חוק האזרחות והכניסה לישראל

בג"ץ, בהרכב מורחב של שבעה שופטים, ידון ביום שני הבא (5.5.2008) בעתירה שהגיש מרכז עדאלה נגד שר הפנים והיועץ המשפטי לממשלה, בדרישה לבטל את חוק האזרחות והכניסה לישראל (תיקון מס' 2) ולהחיל את נוהל ההתאזרחות המדורג הנהוג בישראל באופן שווה על כל בן זוג זר הנישא לאזרח ישראלי. העתירה הוגשה בשמן של שתי משפחות ערביות.

ב-27 בינואר 2008 הרחיב בית המשפט את ההרכב שידון בעתירה לשבעה שופטים: דורית ביניש, אליעזר ריבלין, אילה פרוקצ'יה, אדמונד לוי, אשר גרוניס, מרים נאור וסלים ג'ובראן.

עדאלה הגיש ב-31 במאי 2007 עתירה נגד החוק האוסר על אזרחי ישראל לקיים חיי משפחה במדינה, אם בני/ות זוגם הם/ן פלסטינים תושבי השטחים הכבושים או שמוצאם איראני, עיראקי, סורי או לבנוני. האיסור לקיים חיי משפחה חל גם על כל מי שבמקום מושבו או במקום מגוריו מתנהלת פעילות המסכנת את ביטחון המדינה או אזרחיה, לפי חוות דעתם של גורמי ביטחון.

עורכי הדין חסן ג'בארין וסאוסן זהר טענו בעתירה, כי חוק האזרחות (תיקון מס' 2) יוצר שלושה מסלולים הייררכיים להתאזרחות במדינת ישראל: הראשון, בדרגה העליונה של הסולם ההייררכי, הוא ליהודים; המסלול השני הוא לזרים (לא יהודים ולא ערבים), שעליהם חלים ההליך המדורג והחלטות ממשלתיות שונות והוא נמצא בדרגה האמצעית של ההייררכיה; המסלול השלישי, הנמצא בתחתית ההייררכיה, הוא לאזרחים הערבים. "יצירתם של שלושה מסלולים אתניים אלה כתוצאה מחוק האזרחות (תיקון מס' 2), מנוגדת לעקרון השוויון בין כלל האזרחים והתושבים ואף סותרת את פסיקת בית המשפט העליון אשר קבעה, כי בענייני פנים מסלולי ההתאזרחות יהיו שווים", נטען בעתירה.

עדאלה טען בעתירה, כי חוק זה הינו בלתי חוקתי, מכיוון שהוא שולל את כניסתם של בני אדם שיש להם זיקה ממשית ולגיטימית לחלק מאזרחי המדינה על בסיס שייכותם האתנית. בכך הוא פוגע בזכות החוקתית לכבוד הן של בני אדם אלה והן של האזרחים שיש להם זיקה ממשית ולגיטימית עמם. בנוסף נטען, כי החוק פוגע בזכויותיהם החוקתיות של האזרחים הערבים לשוויון ולחיי משפחה על בסיס שייכותו/ה האתנית של בן/ת הזוג. עוד נטען, כי החוק פוגע בחירות ובאוטונומיה האישית של האזרח לבחור את בן/ת זוגו ולקיים עמו/ה חיי משפחה ללא הגבלות שרירותיות כלשהן.

ב-14 במאי 2006 אישר בג"ץ את חוק האזרחות והכניסה לישראל שנחקק כהוראת שעה באוגוסט 2003, ודחה את העתירות שהוגשו לביטולו. עם זאת, קביעותיהם של רוב השופטים בפסק הדין, ובהן עמדותיהם של שופטי המיעוט, מורות כי התיקון הראשון של חוק האזרחות אינו חוקתי. "אולם, בחקיקת חוק האזרחות (תיקון מס' 2), לא כיבד המחוקק את קביעותיהם של רוב השופטים ואף ראה בתוצאת פס"ד עדאלה כמאשרת את המשך הפגיעה, בבחינת מדרון חלקלק", נטען בעתירה.

המחוקק אף לא הביא מידע ו/או נתונים כלשהם המבססים ומנמקים את הרחבת האיסור הגורף והחלתו גם על מי שמוצאו האתני הוא איראני, עיראקי, סורי ולבנוני. כמו כן קבע המחוקק, באמצעות סעיפי החוק הזה, כי הרשימה של האיסורים על רקע שייכות אתנית אינה סופית וסגורה. רשימה זו עלולה להתרחב בעתיד ולכלול איסורים נוספים, בהתאם לשיקול דעתה והחלטותיה של הרשות המבצעת.

בשנת 2003, בעקבות חקיקתו של חוק האזרחות והכניסה לישראל, הוציאה ועדת האו"ם בדבר ביעור כל צורות האפליה הגזעית שתי החלטות. הראשונה, מס' 63(2), קראה למדינת ישראל לבטל את חוק האזרחות והכניסה לישראל בהיותו פוגע בחיי המשפחה של רבים מהאזרחים הערבים הנשואים לפלסטינים מהשטחים הכבושים.

ההחלטה השנייה התקבלה באוגוסט 2004, בעקבות הארכת תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (החלטה מס' 65(2)). גם בהחלטה זו קראה הוועדה למדינת ישראל לבטל את חוק האזרחות והכניסה לישראל. הוועדה ציינה, כי חוק זה מנוגד לאמנה הבינלאומית בדבר ביעור כל צורות האפליה הגזעית, אשר נחתמה על ידי ישראל בשנת 1966 ואושררה על ידה בשנת 1979.

לאחרונה נדון הדו"ח שהגישה ממשלת ישראל בפני ועדת האו"ם בדבר יישום האמנה הבינלאומית בישראל. הוועדה הציבה כמה שאלות הנוגעות לחוק הכניסה לישראל, הארכת תוקפו וחקיקת חוק האזרחות (תיקון מס' 2). במסקנותיה הסופיות, שפורסמו ב-9 במרס 2007, חזרה הוועדה וקראה לישראל לבטל את חוק האזרחות. כמו כן קראה הוועדה לממשלת ישראל להבטיח, כי הגבלות על איחוד משפחות יהיו רק במקרים חריגים וחיוניים ולא על בסיס שייכות אתנית או על בסיס תושבותו של המבקש או שייכותו לקבוצת אוכלוסייה מסוימת.

ארגון עדאלה הדגיש בעתירה, כי חוק האזרחות (תיקון מס' 2) מונע מהאזרחים הערבים לקיים חיי משפחה עם בני זוג בני האומה שלהם, האומה הערבית, ועם בני זוג מבני עמם, העם הפלסטיני. הפגיעה בזכויות אלו חמורה ביותר, במיוחד כשמדובר במיעוט לאומי יליד ולא במיעוט מהגר. ההגבלה על קיום חיי משפחה בין האזרחים הערבים לבין בני עמם ואומתם, מנוגדת לכללי המשפט הבינלאומי.