בג"ץ סירב להורות לצבא להעביר את ממצאי התחקיר על האירוע שבו נהרג מתעב אל-נבארי לבני משפחתו של ההרוג

הודעה לעיתונות
29.06.2008

בג"ץ סירב להורות לצבא להעביר את ממצאי התחקיר על האירוע שבו נהרג מתעב אל-נבארי לבני משפחתו של ההרוג

עדאלה: אל-נבארי נורה למוות בגדה המערבית, בנסיבות המצביעות על עבירות פליליות שביצעו חיילי הצבא הישראלי. הפרשנות המשפטית בפסק הדין של בג"ץ מאפשרת לצבא להמשיך להסתיר את ממצאיו ממשפחתו של אל-נבארי. פסיקת בית המשפט היא עידוד נוסף לתרבות של פטור מעונש, המושרשת היטב בכוחות הביטחון של ישראל.

בג"ץ דחה ביום ראשון, 29 ביוני 2008, עתירה שהגיש עדאלה מטעם עטווה אל-נבארי, אחיו של המנוח מתעב אל-נבארי, ומטעם עדאלה, נגד הרמטכ"ל, הפרקליט הראשי והתובעת הצבאית הראשית. העותרים דרשו מבית המשפט להוציא צו על תנאי, שיורה לצבא לפרסם את סיכום  ממצאי התחקיר המבצעי על האירוע שבו נהרג מתעב אל-נבארי, ערבי בדווי בן 31, אזרח ישראלי, תושב תל שבע. אל-נבארי, שלא היה חמוש, נהרג בגדה המערבית באוקטובר 2003 כתוצאה מפצעים אנושים בגבו אחרי שנפגע מיריות של חיילי הצבא הישראלי.

כמעט שלוש שנים לאחר שבית המשפט דן בעתירה, שהוגשה במרס 2005, הוא נתן פסק דין שבו סירב להורות לצבא להעביר מידע על נסיבות הריגתו של אל-נבארי, המצוי ברשותו, למשפחתו של המנוח. את פסק הדין כתבה שופטת בית המשפט העליון עדנה ארבל, ואליה הצטרפו השופט אשר גרוניס והשופט סלים ג'ובראן.  פסק הדין הוא השלב האחרון בסדרה של התפתחויות בעתירה זו, שהובילו לשלילת הצדק מאל-נבארי ומבני משפחתו.

השופטים דחו את טענת העותרים, שלפיה סעיף 539א לחוק השיפוט הצבאי, התשי"ט-1955, מקים חובה חוקית למסור למשפחה סיכום של ממצאי התחקיר המבצעי. עדאלה טען בעתירה, שהרמטכ"ל אינו יכול לסרב לחשוף ממצאי תחקיר מבצעי לצד בעל עניין, אם מעשה זה אינו מסכן את ביטחון המדינה. סירובם של המשיבים לעתירה להעביר את ממצאי התחקיר למשפחה לא התבסס על נימוקים של ביטחון לאומי, הדגיש עדאלה, אלא על הטענה שבאותה עת החקירה עדיין לא הסתיימה. בית המשפט קבע כי סעיף 359א מעניק לרמטכ"ל שיקול דעת נרחב ביותר בשאלה אם לחשוף ממצאי תחקיר שאינם מהווים סיכון ביטחוני.

פסק הדין, המחזיק 39 עמודים, עוסק בהבדלים בין התכלית של תחקיר צבאי מבצעי לתכלית של חקירה פלילית. בית המשפט קבע כי, לפי השקפתו, המחוקק העדיף את התכלית של שמירה על סודיות בתחקיר מבצעי, כדי לאפשר לצבא להפיק לקחים מבצעיים פנימיים, על פני התכלית של העמדה לדין של חשודים.

בית המשפט גם קבע, כי למשפחת אל-נבארי היתה גישה לממצאי החקירה הפלילית, ולפיכך סירובו של הצבא לחשוף בפניה את ממצאי התחקיר המבצעי הוא בגדר איזון ראוי.

בעתירה טען עדאלה, כי למשפחת אל-נבארי יש זכות בסיסית לדעת את ממצאי הצבא בסיכום הדו"ח, בעיקר מכיוון שלצבא יש קשר להריגה. במצב האבסורדי שנוצר בפרשה זו, המשפחה חיכתה שנים לקבל מידע על נסיבות מותו של אל-נבארי. זמן קצר לאחר המוות פנו המשפחה ועדאלה לבית משפט השלום בבאר שבע וביקשו למנות שופט חוקר לבירור נסיבות מותו של אל-נבארי (חס"מ 1027/03, בעניין המנוח מתעב אל-נבארי). בפרשה זו טענה הפרקליטות כי אין צורך למהר ולפתוח בחקירת נסיבות המוות על ידי שופט חוקר, מכיוון שהתחקיר הצבאי בעניין עדיין נמשך. באותה תקופה סירב הצבא לחשוף מידע כלשהו על ממצאיו בנימוק שהתחקיר עדיין לא הסתיים, אף על פי שלפי החוק הוא חייב לעשות זאת. עדאלה הוסיף וטען כי חיוני שמשפחת הקורבן תקבל דו"ח זה, כדי לאפשר לה לעמוד על מידת האמינות והמהימנות של התחקיר הצבאי.

הפצעים הקשים שהיו בגופו של אל-נבארי מראים בבירור כי הוא מת בנסיבות לא טבעיות ו/או שמותו נגרם עקב התקפה עליו. נתיחת גופתו של המנוח גילתה כי הוא סבל מנזק חמור בכמה איברים כתוצאה מיריות. הוא נפצע בזרועו, באחוריו ובגבו וסבל משבר בגולגולת שנגרם עקב מכה שספג מחפץ קהה, ככל הנראה סמוך למותו. הצבא לא ערך חקירה כלשהי לאחר מותו של אל-נבארי. למעשה, הצבא סירב לקבל את חפציו האישיים של אל-נבארי מהמשטרה, ואף על פי שהעותרים הגישו בקשה מיידית לפתוח בחקירה, הצבא המתין שמונה חודשים עד שהחל בתחקיר על נסיבות האירוע.

ביוני 2007 דחה בג"ץ עתירה נוספת שהגיש עדאלה בעניין זה, שבה דרש מבית המשפט להורות לפרקליט הצבאי הראשי להעמיד לדין את החיילים האחראים להריגתו של אל-נבארי (בג"ץ 10682/06, איימן אטרש נגד הפרקליט הצבאי הראשי [העתירה נדחתה ב-17 ביוני 2007]). בעתירה ההיא, בית המשפט לא מצא סיבה להתערב בהחלטתו של הפרקליט הצבאי הראשי לא להעמיד לדין את האחראים למותו של אל-נבארי. בתגובה אמר עדאלה כי מדובר בפסיקה מסוכנת ביותר, מכיוון שהיא לא נתנה משקל מספיק להפרת הזכות לחיים של אזרח ישראלי. כפי שעלה בבירור מהראיות שהוצגו באותה עתירה, אל-נבארי היה לא חמוש ונהרג מחמישה קליעים שפגעו בו מאחור.

היחס המזלזל שהפגינו רשויות אכיפת החוק ובתי המשפט בישראל בפרשה זו ממחיש בבירור את התרבות הרווחת של פטור מעונש ואי נשיאה באחריות במקרים של הריגת פלסטינים אזרחי ישראל בידי כוחות הביטחון, ואף מעודד אותה.

בכל ההליכים המשפטיים ייצג את משפחת אל-נבארי עורך הדין מרואן דלאל, בעבר חבר צוות עדאלה.

בג"ץ 2366/05, עטווה אל-נבארי ועדאלה נגד ראש המטה הכללי בצה"ל ואח'

פסק הדין

לפרטים נוספים ראו הודעה לעיתונות, "עתירה לבג"צ: לחייב את הצבא להמציא למשפחתו של המנוח מתעב אל-נבארי את סיכום ממצאי התחקיר הצבאי בעניין נסיבות הריגתו", 29 במרס 2005