בג"ץ הוציא צו המורה לשב"ס להסביר מדוע לא לאפשר לכלל האסירים והעצירים המסווגים על-ידו כביטחוניים לבוא במגע פיזי עם ילדיהם, אשר מתחת לגיל 10, בזמן ביקורי המשפחות בבתי הכלא

15/07/2008

הודעה לעיתונות
15.7.2008

בעקבות עתירת עדאלה:

בג"ץ, בהרכב של שלושה שופטים (סלים ג'ובראן, עדנה ארבל ועוזי פוגלמן), הוציא היום (שלישי, 15.7.2008) צו על תנאי בעתירה של ארגון עדאלה, המורה לשב"ס להסביר מדוע לא לאפשר לכלל האסירים והעצירים המסווגים על-ידו כביטחוניים לבוא במגע פיזי עם ילדיהם , אשר מתחת לגיל 10, בזמן ביקורי המשפחות בבתי הכלא. בג"ץ הוציא את הצו במהלך דיון בעתירה שהתקיים היום, עקב התנגדותו של ארגון עדאלה לקריטריונים החדשים שקבע שב"ס בכל הנוגע לביקורים של ילדי האסירים הפלסטינים אצל הוריהם ובנוגע לקרבה הפיסית ביניהם. בעתירה שהוגשה באוגוסט 2004 התבקש בג"ץ להורות לשב"ס לאפשר קרבה פיסית בין ילדים פלסטינים להוריהם, המסווגים כאסירים ביטחוניים. את העתירה הגישה עו"ד עביר בכר מעדאלה.

במהלך הדיון ביקשה הפרקליטות להציג לבג"ץ חומר חסוי באמצעות השב"כ, במעמד צד אחד, על אודות הסכנה הביטחונית הנשקפת מילדים בגילאים 6-10. עו"ד בכר התנגדה לבקשת הפרקליטות, וטענה, כי זהו ניסיון להפוך את הסוגיה האנושית המועלה בעתירה לסוגיה ביטחונית. בעקבות התנגדותה של עו"ד בכר, בג"ץ לא עיין בחומר החסוי.

בעקבות הגשת העתירה והערות העותרים והשופטים בדיונים שהתקיימו מאז בבית המשפט, חזר בו שב"ס מעמדתו הראשונה, ששללה באופן מוחלט כל מגע פיסי בין האסירים לילדיהם. תחת זאת קבע שב"ס קריטריונים חדשים למימוש של ביקורי ילדים אצל הוריהם האסירים. קריטריונים אלה עברו אף הם שינויים, בעקבות התנגדות העותרים ובהתאם להחלטות בית המשפט.

בדיון האחרון שהתקיים לפני בג"ץ, ב-13 ביולי 2007, הורה בית המשפט לשב"ס לבחון מחדש את עמדתו בשתי סוגיות: גיל הילדים שיותר להם להתקרב להוריהם האסירים ותדירות הביקורים. ההוראה ניתנה עקב התנגדותם של העותרים להוראות שב"ס, שעל פיהן רק לילדים עד גיל 6 מותר להתקרב אל הוריהם. העותרים דרשו להתיר לילדים עד גיל 10 מגע עם הוריהם. הם גם התנגדו לסירובו של שב"ס להתחייב לאפשר את המגע מטעמים לוגיסטיים. בינואר 2008 הודיע שב"ס לבית המשפט כי אין הוא חוזר בו מעמדתו בעניין גיל הילדים הזכאים לקרבה פיסית להוריהם ובנוגע לתדירות הביקורים, למרות הערות בית המשפט ולמרות התנגדות העותרים.

בתגובתו האחרונה הסביר שב"ס כי הגבלת גילאי הילדים הזכאים לקרבה פיסית להוריהם לגיל 6 ומטה, נובעת משיקולים לוגיסטיים הנוגעים לכוח אדם וליכולת להיערך לכך. כן טענו נציגי שב"ס, שילדים מעל לגיל 6 הם בעלי יכולת התקשרות סבירה וכי נשקפת מהם סכנה בהסתברות גבוהה, שלא ניתן למנוע.

עדאלה התנגד בחריפות לגישתו של שב"ס. בתגובה האחרונה שהגיש לבית המשפט, ב-31 במרס 2008, טען הארגון כי מדובר בגישה בלתי חוקית ולא אנושית, הגורסת כי יכולתם של הילדים הפלסטינים שגילם 6 ומעלה להתבטא באופן ורבאלי מייתרת את הצורך האנושי שלהם במגע עם הוריהם ובביטוי אהבה. עדאלה הדגיש, כי שב"ס מתעלם מחובתו להקצות משאבים נוספים וכוח אדם, הדרושים כדי לאפשר לאסירים אלה ולילדיהם לממש את המעט שמתאפשר להם במסגרת כליאתם. עדאלה הדגיש כי מדובר בכ-9,000 בני אדם, שהועברו לצורך ריצוי עונשם משטח מגוריהם הריבוני אל שטחי מדינת ישראל, בניגוד לעמדת המשפט הבינלאומי. עצם העברה זו מקשה מאוד על בני משפחותיהם של האסירים המעוניינים לבקרם בבתי הסוהר, הן בשל המרחק הגיאוגרפי והן בשל הצורך בהיערכות מיוחדת של המשפחה, הכרוכה במשא ומתן עם הצבא. לכן חלה על שב"ס חובה כפולה להקל על מימוש הביקורים.

עו"ד בכר הדגישה בתגובה שהגישה לבית המשפט, כי שיקולים לוגיסטיים ותקציביים אינם יכולים להיות הנימוק המכריע לפגיעה בזכויות האדם. עדאלה הביע התנגדות גם לקריטריון שקבע שב"ס, המאפשר לו למנוע מאסיר מגע פיסי עם ילדיו, כעונש על עבירה משמעתית שעבר האסיר בבית הסוהר. עדאלה טוען כי מגע פיסי בין ילד להורה האסיר איננו טובת הנאה שאפשר לשלול כעונש על עבירה משמעתית וכי מדובר בענישה קולקטיבית של הילדים, הנובעת ממעשים שלא היו מעורבים בהם. בתגובת עדאלה נטען, כי הקריטריונים לאישור המגע הפיסי בין ילדים להוריהם האסירים, שנקבעו על ידי שב"ס, הם בלתי חוקיים ופוגעים מעל הנדרש בזכותם החוקתית של הילדים והוריהם האסירים לחיי משפחה, לביקורים, לכבוד, לאוטונומיה אישית ולפרטיות.

מסמכים משפטיים:

העתירה

תגובת עדאלה

תגובת פרקליטות המדינה