המדינה לבג"ץ: חוק האזרחות והכניסה לישראל הוא מידתי, ואין מקום לדון בחוקיותו שוב

הודעה לעיתונות
4.8.2008

המדינה לבג"ץ: חוק האזרחות והכניסה לישראל הוא מידתי, ואין מקום לדון בחוקיותו שוב

ארגון עדאלה עתר הבוקר, 4 באוגוסט 2008, לבג"ץ בשמו ובשם מרכז אדוא בדרישה לחייב את תחולת ההסכם הקיבוצי הכללי (מסגרת) לביטוח פנסיוני מקיף במשק על עובדים/ות החל מגיל 18 ואילך. ההסכם הנוכחי לא חל על מי שטרם מלאו לו 21 ומי שטרם מלאו לה 20. עו"ד סאוסן זהר מעדאלה הגישה את העתירה.

בנובמבר 2007 חתמו הסתדרות העובדים ולשכת התיאום של הארגונים הכלכליים על הסכם הפנסיה לפיו, החל מינואר 2008, חלה חובה על כל מעסיק, לבטח בביטוח פנסיוני מקיף כל עובד שאין לו הסדר ביטוח פנסיוני. בהיותו ביטוח פנסיוני מקיף, מבוטח העובד בביטוח פנסיה, נכות ואובדן כושר השתכרות. אך למרות תחולתו על כלל המועסקים במשק, קובע ההסכם בסעיף 4 (א) (7), כי ההסכם לא יחול על מי שטרם מלאו לו 21 ומי שטרם מלאו לה 20.

שר התעשייה מנמק את קביעת הגיל הקובע לפי ממוצע גילאי הכניסה לשוק העבודה. עו"ד זהר טענה בעתירה, כי הנחה זו אינה מבוססת על תשתית ראייתית ועובדתית כלשהי. "קיים איסור להפלות קבוצה אך ורק בגלל שגיל כניסתה לעבודה אינו חופף את ה"גיל הממוצע". יצויין, כי לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לשנת 2006, גיל השתתפות האוכלוסייה הערבית בכוח העבודה האזרחי בגילאים 18 עד 24 עמדה על 38.5% מכלל האוכלוסייה.

התחולה הסלקטיבית של הסכם הפנסיה גורמת לנזקים כלכליים כבדים המתבטאים בהפסד בזכויות הפנסיוניות בעת הפרישה לגמלאות ותשלומים לנפגעי עבודה במקרים של אובדן כושר עבודה. מחוות דעת כלכלית, מאת מר אמיר זועבי, שצורפה לעתירה עולה, כי חוסר השוויוניות הנגרמת מתחולתו הסלקטיבית של הסכם הפנסיה מתבטאת בשני רכיבים עיקריים: הפסד כלכלי בגין זכויות פנסיוניות וחשיפה לסיכון אובדן כושר עבודה. בחוות הדעת נטען, כי הנזק הפנסיוני הכלכלי הנגרם לכל עובד בגין אי צבירת זכיות פנסיוניות מגיע לסך של 332,000 ₪ בעת הפרישה לפנסיה. כמו כן, הנזק שייגרם לאותו עובד בגין סיכון אובדן כושר עבודה עומד על סך 14,508 ₪. הנזק הפנסיוני הכלכלי הנגרם לכל עובדת בגין אי צבירת זכויות פנסיוניות מגיע לסך של 174,000 ₪ בעת הפרישה לפנסיה. כמו כן, הנזק שייגרם לאותו עובדת בגין סיכון אובדן כושר עבודה עומד על סך 9,672 ₪.

כמו כן, נטען בעתירה כי התחולה הסלקטיבית של הסכם הפנסיה מאבחנת בין גיל העובדים והעובדות באופן בו יחול ההסכם על עובד החל מגיל 21 ועל עובדת החל מגיל 20 וזאת ללא קשר למהות עבודתם ו/או כישוריהם האישיים ועל כן הוא מפלה על רקע מין.

בנוסף, הגבלת הגיל המינימאלי לתחולת הסכם הפנסיה משמעו, הדרת האוכלוסייה הערבית, הפטורה משירות צבאי ואשר יש ביכולתה להשתתף בכח העבודה האזרחי החל מגיל 18 ובכך גורמת התחולה הסלקטיבית של הסכם הפנסיה להפליה גם על רקע לאום.

"שלוש האבחנות, על רקע גיל, מין ולאום, הנוצרות עקב תחולתו הסלקטיבית של הסכם הפנסיה מהוות הפליה המנוגדת להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1988", הדגישה עו"ד זהר. כמו כן, התחולה הסלקטיבית פוגעת בתנאי הפרישה של המועסקים והמועסקות בעת הפרישה דבר המנוגד אף הוא להוראות חוק שוויון הזדמנויות עבודה.

יצוין, כי חוקי העבודה (כגון חופשה שנתית, דמי הבראה וכדומה) מחייבים תשלום תנאים סוציאליים לכל עובד בהיותו עובד וללא כל קשר לגילו. החוק היחיד המתייחס לגילאי המועסקים לצורך קביעת תנאי עבודתם, הינו חוק עבודת הנוער, תשי"ג – 1953 אשר דווקא נועד כדי להעניק הגנה חוקית לכל מועסק מעל גיל 15 אך טרם מלאו לו 18 במטרה למנוע ניצול מכל סוג שהוא של קטינים בשוק העבודה.

העתירה