עו"ד מוראד א-סאנע: הסירוב נובע מסיבות גזעניות
מרכז עדאלה הגיש לבית המשפט העליון את תגובתו נגד הבקשה של מושב נבטים, לערער על החלטת בית המשפט המחוזי שהתיר למשפחת טראבין לגור בבית ששכרו כדין בתחום המושב. את התגובה הגיש עו"ד מוראד א-סאנע מעדאלה בשמם של בעלי הבית בני הזוג זכאי ובשמם של השוכרים משפחת טראבין.
המקרה התחיל במאי 2007 כאשר החליטו בני הזוג נטלי וויצמן זכאי להשכיר את הבית שבבעלותם במושב נבטים למכרים ממשפחת טראבין ולעבור לגור בבית אחר. בני הזוג זכאי הגיעו עם השוכרים החדשים למזכירות המושב על מנת להסדיר עניינים טכניים הקשורים לשכירות, אך כשהבחינו במזכירות במוצאם הלאומי של השוכרים הם אמרו כי העניין בלתי אפשרי וכי הם חייבים לפנות להנהלה. הנהלת המושב פנתה אל בני הזוג וניסתה לשכנעם שלא להשכיר את הבית למשפחת טראבין, וזאת מבלי לתת כל הסבר ענייני לכך. מהשיחות הרבות עם הנהלת המושב ועם השלחים שלה הבינו בני הזוג כי המניע הבלעדי העומד מאחורי סירוב המושב הוא מוצאם הלאומי של השורכים, ועל כן הם התעקשו להמשיך בעניין.
כשלא הצליחו להגיע להסכמה, החליטו הצדדים להיכנס לתהליך של גישור בו התחייבו לנהוג בתום לב וניקיון כפיים אך בעיצומו של המשא ומתן, ומבלי להודיע למשפחה פנו נציגי המושב לבית משפט השלום בקרית גת הצליחו בפעולת מחטף חסרת תום לב, לקבל צוו מניעה זמני נגד השכירות.
ועד המושב המשיך בניסיונות לשכנע ואף ללחוץ על בני הזוג על מנת להניאם מלהשכיר את הבית למשפחה ערבית. ביום שישי, ה 20/07/2007 הוצת החצר של המשכירים ונשרפו להם 36 מכוניות אספנות שהם עיקר רכושם ונגרם להם נזק רב שנאמד במאות אלפי שקלים, ורק בנס לא נשרף הבית שלהם על כל יושביו. באישור שירותי הכבאות התברר כי השריפה נגרמה כתוצאה מהצתה.
מאז התגלגל העניין מספר פעמים בין בית משפט השלום למחוזי. במהלך המשפט דרשו נציגי המשוב מבני הזוג להמציא מסמכים שונים הקשורים למשכירים. מבירור שעשו בני הזוג התברר להם כי מעולם לא דרש המושב מאיש להמציא אישורים ומסמכים בעניינם של שוכרים אחרים, אך למרות זאת הם לא חלקו על זכותו של המושב לקבל מסמכים כמבוקש בעניין השכירות ואכן הם מילאו כל הדרישות שהתבקשו לעשות לפי החלטת בית המשפט ואכן בית המשפט קבע כי הם עמדו בדרישות.
לאחר שהשוכרים מילאו את כל בקשות המשוב והמציאו את כל המסמכים הנדרשים, דרש המושב כי השוכרים יעברו ראיון מול ועדה קבלה וכי זאת תחליט אם הם מתאימים לגור במושב. בית המשפט לא ראה מקום לערוך וועדת קבלה דווקא לשוכרת זו מבין שוכרים רבים שלא נדרשו לעבור וועדת קבלה, וקבע כי דרישה זו "בלתי סבירה ובלתי עניינית". בנוסף, לא הוכח כי דרישה זו הוצגה בפני שוכרים נוספים לתקופה של שנה בלבד." בעקבות כך דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המושב וקבע כי זכותה של משפחת טראבין לגור בבית ששכרה. לאחר פסק דין זה ערער המשוב לבית המשפט העליון והעניין עודנו תלוי ועומד שם.
עו"ד א-סאנע ביקש מבית המשפט לדחות את הבקשה של המושב ולאפשר למשפחת טראבין להיכנס מיד לבית ששכרה, וזאת משום שהמושב לא נהג לדרוש במקרים אחרים אישור מראש לשכירות קצרת מועד, והדגיש כי משפחת טראבין איננה מבקשת לרכוש את הבית ולא להצטרף כחברים באגודה של המושב.
עו"ד א-סאנע הוסיף כי לאור הנסיבות והעובדות, כפי שעלו מהדיונים המשפטיים, המניע להמשך ההתנהלות המשפטית מצד המושב אינו אלא מוצאם הלאומי של השוכרים. עניין ההפליה על רקע לאום בדיור הינו מקרה קלאסי של הפלייה אסורה שנדון והוכרע בבית המשפט העליון בסוגיות שונות ובראשן פרשת קעדאן.
