עדאלה: ההגבלות המחמירות והולכות המוטלות על הדייגים ברצועת עזה הן הפרה של זכותו של העם הפלסטיני לשלוט באוצרות הטבע שלו

הודעה לעיתונות
25.5.2009

עדאלה: ההגבלות המחמירות והולכות המוטלות על הדייגים ברצועת עזה הן הפרה של זכותו של העם הפלסטיני לשלוט באוצרות הטבע שלו

הספינות הצבאיות נגד סירות הדייגים

חיל הים של הצבא הישראלי הגביר לאחרונה את המלחמה המתמשכת שהוא מנהל נגד הדייגים ברצועת עזה. בעקבות ההתנתקות החד צדדית מעזה צימצמה ישראל את הרצועה הימית שבה מותר לדייגים להפליג ולדוג לשלושה מיילים ימיים, במקום 20 המיילים שנקבעו בהסכמים בין הרשות הפלסטינית לממשלת ישראל. ישראל לא הסתפקה בכך, ובאחרונה החלו ספינות חיל הים להתנכל לדייגים גם בתוך הטריטוריה שבתוכה מותר להם לדוג. בין השאר, צוותי הספינות של חיל הים יורים על סירות הדיג הפלסטיניות ומאלצים את הדייגים לפשוט את בגדיהם כליל, לנטוש את סירותיהם בלב ים, לרדת למים ולהגיע לספינות הצבא בשחייה. לאחר שהם מגיעים לספינות חיל הים, הדייגים נעצרים ומובלים בעיניים מכוסות לנמל אשדוד, שם הם נחקרים. אחרי החקירה הדייגים מוחזרים לחופי עזה או מועברים לצד לא ידוע.

הדיג – מקור מחיה מרכזי ברצועה

ביום שני, 25 במאי 2009, פנה מרכז עדאלה במכתב דחוף לשר הביטחון, אהוד ברק, ולפרקליט הצבאי הראשי. במכתב דרש עדאלה למנוע מחיל הים הישראלי לפתוח באש על הדייגים הפלסטינים ולהימנע מלהגביל את אזור הדיג שלהם.
מהמכתב עולה, כי בענף הדיג ברצועת עזה עובדים כ-3,000 פלסטינים. עוד אלפים אחדים עובדים במקצועות נלווים לענף, כמו ייצור כלי דיג ושיווק דגים. ענף הדיג מספק את צרכיהם הבסיסיים של למעלה מ-35 אלף מתושבי הרצועה. עקב המצב הכלכלי הקשה ברצועה ובגלל העדר מקורות פרנסה חלופיים, נאלצים מאות דייגים לסכן את חייהם ולצאת לדיג למרות האיום שנשקף לחייהם ולשלומם מצד ספינות הצבא, שפותחות באש לעברם ללא כל התראה מוקדמת. הסיכון מתעצם, משום שהפתיחה באש היא שרירותית לגמרי והדייגים לא קיבלו הנחיה כלשהי – לא בכתב ולא בעל פה. הדייגים למדו את גבולות המותר והאסור מניסיון היום-יום והם מנסים להימנע מלהתקרב למקומות שבהם הצבא יורה עליהם ואינם מפליגים בסמוך לספינות הצבא.

הצד המשפטי

עורכת הדין רנא עסלי, שכתבה את המכתב לשר הביטחון ולפרקליט הצבאי הראשי, טענה שלמרות ההתנתקות החד צדדית מרצועת עזה, ישראל עדיין כובשת את הרצועה בפועל, כולל המים הטריטוריאליים של הרצועה. לפיכך חלים עליה החובות הנובעים מחוקי המלחמה, ובכללם החוקים הנלווים לאמנת האג בנושא דיני הלחימה היבשתית, שחוקקו בשנת 1972, ואמנת ז'נבה הרביעית, שמבטיחה הגנה על אזרחים בזמן מלחמה, שהתקבלה בשנת 1949. מכיוון שהמשפט הבינלאומי אוסר על פגיעה באזרחים, הפגיעה בדייגים אסורה בתכלית האיסור. הדיג משרת מטרות הומניטריות בסיסיות והוא אחד האמצעים החשובים ביותר להישרדותה של האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה, עקב המצב ההומניטרי החמור השורר ברצועה. הפגיעה בדיג ובדייגים מהווה ענישה קולקטיבית, האסורה לפי המשפט הבינלאומי.
הפגיעה בזכותם של תושבי רצועת עזה לעבוד ולחיות בכבוד מנוגדת לאמנה הבינלאומית לענייני זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות. אמנה זו מחייבת את המדינות החתומות, וישראל ביניהן, להכיר בזכותו של כל אדם לחיות מהעבודה שבחר ואף לסייע לו בכך.
בית המשפט העליון, שציין באחד מפסקי הדין שלו שישראל אינה כובשת עוד את רצועת עזה, קבע כי ישראל מחויבת לספק לתושבי הרצועה את "הצרכים הדחופים", כפי שמתחייב מהמשפט הבינלאומי.

נזקים אדירים למגוון מיני החיים בים ולאיכות הסביבה

צמצום הרצועה הימית שבגבולותיה מותר הדיג לתושבי עזה גורם לריכוז הדיג באזורים הסמוכים לחוף, הנחשבים רדודים. עקב כך נגרמת פגיעה רצינית ביותר בסביבה שבה מתרבים הדגים. קצב ההתרבות של הדגים יורד וכתוצאה מכך חלה ירידה בכמויות הדגים בים ומינים מסוימים מצויים בסכנת הכחדה. הדבר מנוגד לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, שמציינת את זכותם של עמים לשלוט באוצרות הטבע ואוסרת על פגיעה במקורות הפרנסה של התושבים.

מסמכים משפטיים

המכתב