לאחר 8 חודשים, חמזה אבו מדיגם שהשתתף במחאה נגד הריסת הכפר אלעראקיב שוחרר ממעצר בית
בית משפט השלום בבאר שבע נעתר ביום שלישי, 25 באוקטובר לבקשה שהגישה עו"ד ארנה כהן ממרכז עדאלה, לביטול מעצר הבית עד תום ההליכים של מר חמזה אבו-מדיגם מהכפר הבלתי מוכר אל-עראקיב שהיה נתון בו מאז ינואר 2011 וזאת בעקבות הגשת כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של תקיפת שוטר והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו על רקע השתתפותו במשמרת מחאה נגד הריסת כפרו, אל-עראקיב.
מר אבו מדיגם נעצר ב-17 בינואר 2011 והוגש נגדו כתב אישום. בית המשפט החליט על מעצר בית עד תום הליכים. לאחר חודשים במרץ 2011, נענה בית משפט השלום לבקשה אשר הגיש עדאלה להקלה בתנאי מעצר הבית ולהתיר לאבו מדיגם לצאת לעבודה כדי לפרנס את משפחתו, שנקלעה למצוקה כלכלית חמורה ביותר בעקבות מעצרו.
עו"ד כהן הדגישה בבקשה כי טענת הפרקליטות למסוכנות הנשקפת משיחרורו של אבו-מדיגם חסרת כל בסיס משום שאבו מדיגם עמד בתנאי המעצר, דבר המעיד על כך שהוא מכבד את ההחלטות המשפטיות בעניינו .
רקע על מאבקו של הכפר אלעראקיב:
באל-עראקיב מתגוררים כ-300 תושבים, כמחציתם ילדים. הם חיים במקום ומעבדים את אדמותיו זה עשרות שנים. ב-1951 נאלצו תושבי הכפר לעזוב את אדמתם ובדומה לשבטים ערביים-בדוויים אחרים עברו לאזור הסייג שבצפון הנגב. שלטונות הממשל הצבאי הבטיחו אז לתושבים שתתאפשר חזרתם לכפרם בתוך שישה חודשים. בתקופת הממשל הצבאי, עד 1966, התושבים ניסו שוב ושוב – ללא הצלחה – לחזור לאדמותיהם שהועברו לשימוש הצבא.
בשנות השבעים המשיכו משפחות מאל-עראקיב לנסות לשוב לאדמותיהן בכפר, אבל רק ב-1998 הצליחו כ-45 משפחות לשוב לאדמותיהן ופתחו במאבק למתן הכרה לכפר. כ-100 אלף ערבים-בדווים גרים כיום ב-34 כפרים לא מוכרים בנגב. ביישובים אלה אין שירותים ציבוריים כמו מים, חשמל או מתקני חינוך ובריאות. הממשלה רואה בתושבים פולשים לאדמות מדינה ופועלת לפנותם, כדי להעביר את אדמותיהם למתיישבים בודדים או לקרן קיימת לישראל, שנוטעת בהן יערות. מדרום לאל-עראקיב ניטע "יער השגרירים" וממערב לכפר נמצא "יער God-TV".
הרשויות החלו "להכין את הקרקע לנטיעה" ב-27 ביולי 2010 לפנות בוקר. מאות שוטרים חמושים הקיפו את הכפר, הכריזו עליו "שטח סגור" והורו לתושבים לעזוב את בתיהם. לאחר מכן הרסו את כל 45 הבתים בכפר ועקרו כ-4,500 עצי זית.
באוגוסט 2010 עדאלה דרש לפתוח בחקירה פלילית נגד השוטרים שהיו מעורבים בפעולת ההריסה, שתקפו את תושבי הכפר ופעילים שבאו לסייע להם. מאז התושבים פנו לערוצים משפטיים כדי לעצור את מסע ההרס שמנהלת הממשלה. בעקבות ההריסה ב-16 בינואר 2011, הוציא בית המשפט צו מניעה נגד קק"ל כדי לעצור את פעולות הנטיעה בכפר. ב-20 בינואר דחה השופט בקשה להאריך את תוקף צו המניעה, אבל המליץ לקק"ל שלא להמשיך בעבודות עד להשגת פתרון סופי. למרות ההמלצה, קק"ל חידשה את העבודות והפעולות נגד תושבי הכפר גברו. פעילים ותושבים רבים נעצרו ונפצעו. הם נחושים בדעתם להישאר בכפר ולשוב ולבנות אותו, עד שהממשלה תכיר בזכויותיהם על אדמת אבותיהם.
