עתירה לבג"ץ נגד החלטת הכנסת אשר הטילה עונש על ח"כ עיסאם מח'ול בשל התבטאות פוליטית

בדצמבר 2004 הגשנו עתירה לבג"ץ בשמו של ח"כ עיסאם מח'ול, בדרישה לבטל את החלטת הכנסת מיום 29.12.2004 האוסרת על ח"כ מח'ול לנאום במשך עשרה ימי ישיבות בכנסת. עוד ביקשנו מבג"ץ להוציא צו ביניים המורה לכנסת לעכב את החלטתה עד למתן פסק דין בעתירה.

החלטת הכנסת באה בעקבות קובלנה שהגישה ח"כ לימור לבנת לוועדת האתיקה של הכנסת ביום 27.6.2004, בטענה כי ח"כ מח'ול התבטא בחריפות נגד ממשלת ישראל באומרו "ממשלת המוות", "ממשלת דמים", "הממשלה החזירית". ועדת האתיקה של הכנסת קבעה בהחלטתה מיום 21.12.2004 כי מח'ול הפר בדבריו את הסעיפים 1א (4) ו-5 לכללי האתיקה של חברי הכנסת הקובעים, בין היתר, כי חבר כנסת ישמור על כבוד הכנסת וכבוד חבריה, ינהג בדרך ההולמת את מעמדו כחבר הכנסת ויעשה לטיפוח אימון הציבור בו וימלא את שליחותו בכנסת באחריות, ביושר ובהגינות. משקבעה ועדת האתיקה כי העותר הפר את כללי האתיקה החליטה לשלול את זכותו לקבל רשות דיבור במליאה ובכל ועדות הכנסת למשך עשרה ימי ישיבות. ב-29.12.2004 דחתה הכנסת את הערעור שהגיש ח"כ מח'ול על החלטתה ברוב קולות.

דבריו של ח"כ מח'ול אשר עוררו את זעמה של ח"כ לבנת נאמרו בדיון שהתקיים בכנסת בעניין שביתת המצילים. באותו יום (21.6.2003) מחה ח"כ מח'ול בתוקף, מעל במת הכנסת, נגד הכוונה להוציא צווי ריתוק נגד המצילים השובתים, פעולה שהוגדרה על ידו כניסיון להשתיק את מאבקם הצודק כעובדים. בדבריו התייחס ח"כ מח'ול למספרם הגדל והולך של אנשים שטבעו. ח"כ מח'ול השתמש בכותרת ספרו של הסופר הברזילאי הגדול ז'ורז' אמאדו, "ים המוות", כמטאפורה לתיאור אטימות הממשלה נוכח דרישותיהם של המצילים. בהמשך ציטט חבר ח"כ מח'ול את דבריו של ח"כ שמעון פרס, שנאמרו קודם לכן בנוגע למדיניות הממשלה "החזירית".

בעתירה נטען כי החסינות המהותית של חבר כנסת, מכוח חוק חסינות חברי כנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי"א – 1951 (להלן "חוק החסינות") חלה על חופש הביטוי הפוליטי. תחולתה של החסינות משמעה כי חבר הכנסת חסין מפני כל פעולה משפטית הנוצרת על רקע התבטאויות שהשמיע במסגרת מילוי תפקידו ולמען מילוי תפקידו. לפיכך, הגבלת זכותו של העותר לנאום מעל דוכן הנאומים בכנסת כעונש על דברים שאמר הנה בלתי חוקית בהיותה נוגדת את הדין הנהוג במדינת ישראל.

כן נטען בעתירה כי הטלת עונש על התבטאות פוליטית עלולה לגרום לכך שחבר הכנסת יצנזר את עצמו מראש ויגביל את דבריו ואת התבטאויותיו גם אם הם נעשים במסגרת תפקידו, דבר שמרוקן את מושג החסינות המהותית מכל תוכן. תכליתה של החסינות היא לאפשר לחברי הכנסת לבטא את עמדותיהם הפוליטיות ללא פחד ומורא. "למעשה," נטען, "החלטת ועדת האתיקה של הכנסת היוותה מכשיר עוקף למוסד החסינות".

עדאלה הוסיף כי "לא ברור כיצד הפר ח"כ מח'ול את כללי האתיקה כאשר דבריו היו רחוקים מלהיות מכוונים נגד הכנסת, בתור שכזו או לכבודה, והם כוונו במפורש נגד מדיניות הממשלה המתעלמת מדרישותיהם הלגיטימיות של המצילים המשקפים קבוצה בלתי נפרדת מקבוצת העובדים במדינה שמוחים נגד תנאי העסקתם. באותה מידה לא ברור כיצד מהווים דבריו של ח"כ מח'ול בגין 'המדיניות החזירית' הפרה אתית, בזמן שהיה ידוע לכל, לרבות למגישת הקובלנה, כי דברים אלה הם ציטוט מדבריו של ח"כ שמעון פרס שנאמרו באותו יום." כך גם, נטען בעתירה, "קשה יהא להבין הכיצד הפר העותר את כלל 1א (5), המורה לחבר כנסת לנהוג באחריות ויושר תוך נאמנות למעמדו כמנהיג בחברה, בזמן שדבריו של ח"כ מח'ול מוכיחים בבירור כי הם נאמרו מתוך אחריותו כמנהיג ברשימה שחרתה על דגלה את המאבק החברתי ומנסה למנוע כל פגיעה באוכלוסיית עובדים המבקשים לממש את זכותם לשבות ולהביע את מחאתם נגד מדיניות הרשות המבצעת כלפיהם."

ב-5.1.2005 דחה בית המשפט העליון את העתירה. ב-13.09.05 פרסם את נימוקי דחיית העתירה וקבע כי ועדת האתיקה של הכנסת מוסמכת לנקוט סנקציות כלפי חבר כנסת בגין נאום שנשא בכנסת, גם כאשר נאום זה חוסה בצל החסינות העניינית המוענקת לחבר כנסת.

בהחלטתו מציין הנשיא ברק כי אמנם ניתן לראות בהחלטת ועדת האתיקה במובנה הרגיל "פעולה משפטית" המשנה את מערך זכויותיו של חבר הכנסת, אם כי לא מדובר באותה "פעולה משפטית" שלה נועדה חסינותו של ח"כ הכנסת. לדבריו, המונח "פעולה משפטית" אינו מתייחס לפעולה של הכנסת עצמה נגד מי מחבריה, ומכאן שוועדת האתיקה מוסמכת לפעול גם כאשר מדובר בהתבטאויות ומעשים הנכללים בגדר החסינות העניינית של חברי הכנסת. חסינותם זו של חברי הכנסת, נקבע בהחלטה, איננה משתרעת על פעולות פנימיות של הכנסת, בין אם פעולה של ועדת האתיקה או כל פעולה פנימית אחרת.

אשר לטענתו של ח"כ מח'ול כי גם לגופו של עניין לא הפר את כללי האתיקה המיוחסים לו, בג"צ סירב להתערב. אשר לסנקציה שהוטלה על ח"כ מח'ול ציין הנשיא ברק כי מדובר בסנקציה שפגעה בזכותו של ח"כ מח'ול לביטוי ולפעולה בכנסת וכי אין המדובר בעניין של מה בכך; יחד עם זאת נקבע, כי אין המדובר בסנקציה הסוטה ממתחם המידתיות השמור לוועדת האתיקה ומכאן אין מקום שבית המשפט יתערב ויורה על שינוי ההחלטה.

עדאלה רואה בהחלטת בג"צ החלטה בעייתית ובעלת השלכות קשות במיוחד לחברי הכנסת הערבים. ככלל ידוע כי דבריהם ועמדותיהם של חברי הכנסת הערבים חורגים מהקונסנזוס השורר בכנסת ולרוב אין דבריהם נעימים לאוזניהם של חברי כנסת רבים. חברי כנסת המתנגדים לעמדותיהם של הח"כים הערבים עלולים, וממניעים פוליטיים גרידא, לעשות שימוש לרעה בקביעותיו של בג"צ ולדרוש חדשות לבקרים להעניש חברי כנסת ערבים בגין התבטאויותיהם.

בג"צ 12002/04 ח"כ עיסאם מח'ול נגד הכנסת

עתירה לבג"ץ נגד החלטת הכנסת אשר הטילה עונש על ח"כ עיסאם מח'ול בשל התבטאות פוליטית

מסמכים קשורים: