ערעור לעליון בדרישה לאפשר להגיש עתירות הנוגעות לתנאי הכליאה בשיתוף עם אסירים אחרים

בפסק דין שניתן ב-23 בנובמבר 2010 הבהיר בית המשפט העליון את עמדתו בנוגע לעתירות שמגישים אסירים לבתי משפט מחוזיים, במאמץ לשפר את תנאי הכליאה שלהם. לפי פסק הדין, יש לראות בעתירות מסוג זה – המוכרות בשם עתירות אסירים – עתירות המתייחסות לתנאים הייחודיים שבהם מוחזק כל אסיר, ולא הליך המאפשר לאסירים להביע התנגדות עקרונית למדיניות של הנהלת הכלא. בית המשפט העליון קבע כי שאם אסירים רוצים להביע התנגדות עקרונית למדיניות של שירות בתי הסוהר (שב"ס), עליהם להגיש עתירה משותפת לבית המשפט העליון. בעתירות שבהן יש התנגדות למדיניות כללית או להחלטה ספציפית הפוגעת בקבוצה מסוימת של אסירים, נמנע בית המשפט מלקבוע אם אסירים אלה רשאים להגיש עתירה משותפת והשאיר את השאלה פתוחה.

עורכת הדין עביר בכר מעדאלה הגישה את הערעור לבית המשפט העליון ב-8 באוגוסט 2010, מטעם עדאלה והקליניקה המשפטית לזכויות אסירים ולשיקום באוניברסיטת חיפה. הערעור הוגש בשם האסיר מחמוד מג'אדבה מכלא אשל, לאחר שבית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה עתירה שהגיש. מג'אדבה ביקש מבית המשפט המחוזי לבטל מדיניות של שב"ס המונעת מאסירים להגיש עתירות משותפות. בית המשפט המחוזי פסק כי העתירה מתייחסת לשאלה תיאורטית, שאין לו יכולת להתייחס אליה במסגרת של עתירת אסיר.

בערעור התבקש בית המשפט העליון לאפשר לאסירים להגיש לבתי משפט מחוזיים עתירות קולקטיביות המתייחסות למדיניות כללית של שב"ס באמצעות עתירות אסירים, ולא לאלץ אותם לפנות לבית המשפט העליון כדי לפתור בעיות אלה. בערעור טען עדאלה, שלאסירים יש זכות לעתור לבית משפט מחוזי בסוגיות קולקטיביות הנוגעות לתנאי הכליאה שלהם, ולא רק בסוגיות אישיות ספציפיות. שב"ס סירב לקבל עתירות שהוגשו על ידי כמה אסירים במשותף, שהתייחסו לתנאי הכליאה שלהם, וסירב גם להפנות עתירות אסירים לערכאות המשפטיות המתאימות, בטענה שהחוק אוסר על הגשת עתירות שעליהן חתום יותר מאסיר אחד – גם במקרים שבהם נפגעו אסירים רבים. עדאלה טען כי בית המשפט, ולא שב"ס, הוא המוסמך לפסוק בעתירות קולקטיביות. לכן על שב"ס להעביר את העתירות כמות שהן לערכאה המשפטית המתאימה וכי זאת תחליט אם לקבל או לדחות עתירה שהוגשה על ידי יותר מאסיר אחד.

רע"ב 5898/10, מחמוד מג'אדבה נגד שירות בתי הסוהר