גזר דין חמור לאב שכול

במרס 2001 במהלך פתיחת הדיונים של ועדת אור (ועדת החקירה אשר מונתה על-ידי ממשלת ישראל לחקור את הסיבות והתוצאות של הפגנות המחאה של אוקטובר 2000 והריגתם של 13 אזרחים ערבים על-ידי המשטרה), תקף מר עבדל מאנם אבו-סלאח את סמל המשטרה גיא רייף לאחר ששמע את העדות המפתיעה כי סמל רייף היה מעורב בהריגת בנו, וואליד עבדל מאנם אבו-סלאח. בעקבות כך, הועמד מר אבו-סלאח לדין בגין תקיפה. בנובמבר 2001 הגיש ארגון עדאלה בקשה ליועץ המשפטי לממשלה לבטל את כתב האישום בטענה כי התיק הינו יוצא דופן היות ומר אבו-סלאח לא הוזהר כי יוצגו ראיות אשר ירמזו על כך שסמל רייף ירה בכדורים חיים על בנו וכי התקיים חוסר צדק משוועה לנוכח כך שלא נערכה כל חקירה פלילית בעקבות פעולותיו של סמל גיא רייף במהלך ארועי אוקטובר 2000 בעוד שאביו של אחד מקורבנות ארועים אלו הועמד לדין. היועץ המשפטי לממשלה דחה את הבקשה. ארגון עדאלה ייצג את מר אבו-סלאח אשר הורשע במאי 2002. ביולי 2002 נגזרו על מר אבו-סלאח חודשיים של פעילות קהילתית. בדצמבר 2002 ערערה המדינה לבית המשפט המחוזי בעקבות גזר דינו של מר אבו-סלאח. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה.
בינואר 2003 הגישה ארגון עדאלה בקשת ערעור לבית המשפט העליון כנגד החלטת בית המשפט המחוזי. אחד הטיעונים המרכזיים שהעלה ארגון עדאלה היה כי למרות העובדה שהמדינה הגישה ערעור, מר אבו-סלאח לא מיצה את זכות הערעור שלו, ועל כן על בית המשפט העליון לדון בתיק. ארגון עדאלה הוסיף וטען כי הזכות הבסיסית למשפט הוגן הינה זכות חוקתית וזאת בהמשך לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בית המשפט העליון דחה את בקשת הערעור. בהחלטת בית המשפט שפורסמה בינואר 2003 לא נידונו זכויותיו החוקתיות של מר אבו סלאח, כמו כן, בית המשפט נמנע מלדון בנסיבות המיוחדות של התיק בטענה כי ניתנה למר אבו-סלאח האפשרות להציג את טיעוניו בפני הערכות הנמוכות.

א"ע 968/03 עבדל מאנם אבו-סלאח נגד מגינת ישראל; פסק דין לא פורסם.