עתירה כנגד סירוב הצבא להמציא למשפחה את סיכום ממצאי התחקיר הצבאי בעניין נסיבות הריגת בנה

ב-9.3.2005 הגיש עדאלה בשם עטווה אלנבארי, אחיו של המנוח מתעב אלנבארי ובשם הארגון עצמו, עתירה לבג"ץ נגד הרמטכ"ל, הפרקליט הצבאי הראשי והתובע הצבאי הראשי, במטרה להשיג את סיכום ממצאי התחקיר הצבאי אודות נסיבות הריגתו של המנוח מתעב אלנבארי.

המנוח אלנבארי, בן 31, נשוי ואב לילד אחד במותו, נהרג ביום 13.10.2003 בידי כוחות צבא סמוך ליישוב נגוהות שבאזור דרום הר חברון. לאחר שהצטברו ידיעות כי על גופתו של המנוח יש סימני חבלה רבים, הגישו אחיו ועדאלה ביום 16.10.2003 בקשה לבית משפט השלום בבאר שבע למינוי שופט חוקר, כדי להוציא את הגופה מקברה ולבצע בה נתיחה לאחר המוות. ב-22.10.2003 החליט בית משפט השלום בבאר שבע על הוצאת הגופה מהקבר ונתיחתה. המדינה לא התנגדה לכך, אף כי התנגדה למינוי שופט חוקר.

בעקבות הנתיחה התברר כי מותו של המנוח היה כתוצאה מירי שכוון אליו מאחור. ירי זה גרם לריסוק עמוד השדרה שלו ולפציעות ממשיות אחרות. כן צוין בדו"ח נתיחת הגופה כי המנוח ספג מכה בראשו ממכשיר חד בסמוך מאוד לפני או אחרי מותו.

בעתירה נטען כי חובה על המשיבים לספק את סיכום ממצאי התחקיר הצבאי בעניין נסיבות הריגתו של המנוח מכוח סעיף 539א(ב)(5) לחוק השיפוט הצבאי – 1955. כן מתבקש מסירת המידע האמור לאור זכות היסוד של המשפחה לדעת מה קרה אודות בנה. העותרים הדגישו בעתירתם כי משפחת המנוח נקלעה למצב אבסורדי כאשר מחד, בהליך של בקשה למינוי שופט חוקר, המדינה מתנגדת למינוי כזה כי יש חקירה בצבא, ומאידך הצבא אינו מספק מידע למשפחה על אף החובה הברורה שבדין לספקו. בנוסף, טענו העותרים כי מחדלם של המשיבים, אשר לא פתחו בחקירה צבאית מייד לאחר ביצוע ההרג, ואף סירבו לקבל פריטים בסיסיים של המנוח לחקירה, מחייב את מסירתו של סיכום ממצאי התחקיר הצבאי. זאת, בייחוד לאור תרבות התחקירים הקלוקלת הקיימת בצה"ל, שנחשפה בדו"ח מיוחד של ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון בכנסת. עיתון האר"ץ דיווח ביום 28.2.2005 אודות דו"ח זה:

"בתום דיוני ועדת המשנה קיימה מליאת ועדת החוץ והביטחון לפני כחודשיים ישיבת סיכום, בהשתתפות הרמטכ"ל. בדיון נמסר כי המסקנה העיקרית של ועדת המשנה היא שתרבות התחקירים בצה"ל פגומה, אין מערכת של ענישה על מעשי זיוף והטעיה על ידי האחראים לביצוע התחקירים והיו לא מעט מקרים של חיפוי וניסיון לטייח עובדות."

העותרים הוסיפו עוד כי העובדה שההוראה על חקירה של המשטרה הצבאית ניתנה 8 חודשים לאחר ההרג (ביוני 2004), והעדרה של החלטה כלשהי בעניין יותר משנה וחצי לאחר ההרג, מחזקות את זכות היסוד של המשפחה לקבל מידע, ולו בסיסי ביותר, אודות נסיבות הריגת בנה.

בתשובת המדינה מיום 17.3.2005 נטען כי למשפחה אין זכות לקבל את סיכום ממצאי התחקיר הצבאי משום שהחוק נוקט לשון של "רשאי" ולא "חייב" כלפי הרמטכ"ל אם למסור את התחקיר האמור או לא. עוד הוסיפה המדינה, כי בקרוב אמור הפצ"ר לקבל החלטה בעניין חקירת נסיבות מותו של המנוח, ולפיכך אין מקום למסור את סיכום הממצאים של התחקיר. בנוסף, נטען כי לפי הנהלים הפנימיים של הפרקליטות הצבאית, לא ניתן למסור את סיכום ממצאי התחקיר הצבאי במקרה של קיום חקירה צבאית.

בדיון בפני הרכב השופטים ברק (נשיא), פרוקצ'יה, וג'ובראן פנה בג"ץ אל ב"כ העותרים בהצעה לחכות עד להחלטת הפצ"ר בתיק חקירת נסיבות הריגת המנוח, ולהשאיר את העתירה תלויה ועומדת. ב"כ העותרים טען כי אין למשיבים אסמכתא משפטית התומכת בעמדתם לא למסור את סיכום ממצאי התחקיר הצבאי, וכי יש למשפחה זכות יסוד ואינטרס ממשי לדעת מה קרה לבנם. לחילופין, ביקש ב"כ העותרים לוח זמנים ברור באשר להחלטת הפצ"ר. בג"ץ החליט, בעקבות הודעת המדינה בפניו, כי המשיבים ימסרו הודעה תוך 30 יום אודות החלטת הפצ"ר, ובתוך 30 ימים נוספים העותרים יוכלו להגיב על כך.

בג"צ 2366/05 עטווה אלנבארי ואח' נ' ראש המטה הכללי בצה"ל ואח; בג"ץ 10682/06 אימאן אטרש ואח' נגד הפרקליט הצבאי הראשי