עתירה לחייב את היועץ המשפטי להגיש כתב אישום נגד השוטרים שירו למוות במחמוד אלסעדי
ביום 30.12.2004 הגשנו עתירה לבג"ץ, בדרישה להוציא צו על תנאי נגד היועץ המשפטי לממשלה, המורה לו להסביר מדוע לא הוגשו כתבי אישום נגד שני השוטרים יוגב קוגון ואפי תשובה, האחראים לפציעתו והריגתו של המנוח מחמוד אלסעדי ביום 8.12.2003. העתירה הוגשה לאחר שפרקליטות המדינה דחתה את הערר שהגיש עדאלה נגד החלטת המחלקה לחקירת שוטרים בדבר סגירת תיק החקירה נגד השוטרים בגלל "היעדר אשמה". בדומה למסקנת מח"ש, פרקליטות המדינה טענה בהחלטתה שהראיות אינן מצביעות על אשמה.
בעתירה, שהוגשה בשמה של אם המנוח אלסעדי, נטען כי המסקנה המשפטית שהרשות החוקרת והרשות התובעת הגיעו אליה, לאור הממצאים העובדתיים שאינם שנויים במחלוקת, היא מוטעית, ולפיכך הדבר מצדיק את התערבות בית המשפט בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה לא להאשים את השוטרים שירו שלא כדין במנוח מחמוד אל-סעדי.
האירוע נשוא העתירה התרחש ביום 8.12.2003 בשעות הערב, בעת שהמנוח מחמוד אלסעדי (17) מרמלה נסע לכיוון ביתו שבלוד. אלסעדי נהג במכונית מסוג מאזדה משפחתית בצבע כסף. באותה עת עקב כוח סמוי של משטרת רמלה, בלבוש אזרחי, אחר בית ברמלה בחשד שמתקיים בו סחר בסמים. כוח זה כלל, בין השאר, שתי מכוניות שאינן מזוהות כמכוניות משטרה - טיוטה היילקס לבנה ואופל קורסה. במהלך ההמתנה דיווח אחד התצפיתנים, תומר פרג, ששמע יריות. הוא ייחס אותן ל"מכונית מאזדה בצבע לבן," שבה זיהה "שני בני מיעוטים", כך על פי דו"ח הפעולה שמילאו השוטרים לסיכום אירועי אותו לילה, לרבות דו"ח הפעולה של פרג עצמו. בעדותו בפני מח"ש ציין פרג כי הרכב שהמנוח אלסעדי נהג בו אינו הרכב שייחס לו את הירי.
זמן קצר לאחר מכן ראו השוטרים את המאזדה שבה נהג מחמוד אלסעדי עם שני חבריו, ועל אף שצבעה כסוף והיו בה שלושה נוסעים, החליטו להיצמד אליה. בפינת הרחובות ההסתדרות ובן צבי, צומת מוארת ומרכזית בלב רמלה, עצרה המאזדה ברמזור אדום, מאחורי מונית שעמדה שם גם כן. הטויוטה נעצרה מאחוריה, האופל משמאלה.
העותרים הראו כי השוטרים ירו לא פחות מ-15 כדורים לעבר המנוח. על פי דו"ח נתיחת הגופה שנערכה מיד לאחר הריגתו של אלסעדי, התברר כי המנוח נורה מלפנים ונפגע בחזה, וכן מאחור -- ירייה אשר גרמה למותו. השוטר יוגב קוגן טען בחקירה של מח"ש כי ירה לעבר הנהג מאחור מכיוון שחש סכנה לחייו כאשר הבחין שהאורות האחוריים של המכונית דולקים, וחשב שהמנוח מתכוון לחזור אחורנית ולדרוס אותו. השוטר אפי תשובה טען כי המנוח כיוון לעברו אקדח, ובעת שחש סכנה לחייו הוא ירה בו מלפנים.
אשר לירי במנוח, נכתב בהחלטת הפרקליטות כי "לאור העובדה כי האירוע התרחש בחשכה, בעונת החורף, ויש אף ראיות מסוימות לפיהן חלונות רכב המזדה היו כהים, הרי שהעובדה שרק השוטר שעמד מול המנוח העיד כי ראה אקדח שהוחזק על ידו אינה מעוררת תמיהה". עוד כתב עו"ד שי ניצן מהפרקליטות, כי בניגוד לטענת עדאלה בערר, את צעקת השוטר "אקדח" שמע שוטר נוסף שנטל חלק באירוע והעיד על כך. עו"ד ניצן טען כי השוטר שעמד מול המנוח ניצב נוכח סכנת חיים ברורה וממשית, והחלטתו לירות במנוח לשם הגנה עצמית מוצדקת לכאורה. אשר לשוטר שירה במנוח מאחור, נטען, כי על פי הראיות גם הוא היה נתון לכאורה בסכנת חיים ממשית ומיידית, וזאת לאור נסיעתו הפרועה של המנוח עובר לירי ולאור כוונתו הברורה לנסוע שוב לאחור לכיוון השוטר. עוד נטען כי גירסתו של השוטר, כי חשש להימחץ על ידי הרכב שבו נהג המנוח, סבירה מאוד.
עדאלה טען בעתירה כי השוטר קוגון בחר, כצעד ראשון, להשתמש באמצעי המסוכן והקטלני ביותר בלי אפילו להזהיר את המנוח לפני הירי, ובכך הפר את חובת האזהרה המוטלת עליו על פי דין. עוד נטען כי במידה שהשוטר קוגון אכן ניצב נוכח סכנת חיים, יכול היה לברוח הצידה או לירות בגלגלי הרכב.
עוד טען עדאלה שעדויותיהם של השוטר תשובה ושוטר אחר שנכח באירוע מנוגדות לטענת הפרקליטות בדבר החשכה בזמן האירוע, שכן השוטר תשובה אמר בחקירתו שהראייה היתה טובה, ושוטר אחר אמר בעדותו בפני מח"ש שהיה אפשר לראות מבעד לחלונות הרכב של המנוח. בעתירה הודגש בנוסף כי הפרקליטות לא נתנה את הדעת בעניין הזיהוי המוטעה של הרכב.
החלטתו של היועמ"ש לא להגיש כתבי אישום נגד השוטרים, למרות הראיות החותכות נגדם, מעידה על הזלזול בזכות החיים של הערבים אזרחי המדינה. אף אחד מהשוטרים שנכחו באירוע לא טען שהמנוח החזיק אקדח, וחלק מהם אף ענה בשלילה כשנשאלו ישירות על הנושא בחקירת מח"ש. השוטר תשובה טען בחקירתו במח"ש כי לפני שירה צעק "אקדח", אך שוטרים שהיו לידו טענו כי לא שמעו זאת. עוד הבהיר עדאלה כי לא נמצאו טביעות אצבע של המנוח על האקדח שנמצא במאזדה. בדו"ח הנתיחה לאחר המוות צוין כי לא נמצאו שרידי ירי על ידיו של המנוח.
בהודעתו למח"ש ציין אריק בראון, תושב רמלה שגר לא רחוק מהצומת ועמד ליד הרמזור שבו נהרג אלסעדי עולה כי השוטרים ירדו משתי מכוניות והתחילו לירות על המאזדה.
מר בראון אמר בעדותו : "...הרכב [המאזדה] עצר בנתיב הימני של רח' בן צבי לפניו היתה מונית ברמזור. ואז הגיע רכב מסחרי לבן הוא נתן מכה מאחורה התנגש בכוונה במאזדה ומהצד בא אוטו מושכר קטן... מהרכב המושכר ירדו או ארבעה או חמישה אנשים. ראיתי שניים אשר ירדו מהרכב ושניים היו עם אקדחים וירו על הגלגלים. הם היו על אזרחי בלי כובעי משטרה ובלי כלום ואי אפשר היה לדעת כי הם שוטרים. אחרי שהשניים ירו על הגלגלים בא עוד שוטר וירה דרך השמשה הקדמית מהצד של הנהג... כשראו אותו אמרו השוטרים שהוא מת. אחד השוטרים שהוא אחראי עליהם קרא לכל השוטרים ואמר להם אני הרגתי אותו ואז הם שמו את הכובעים על הראש...".
עדאלה הדגיש כי על היועמ"ש מוטלת החובה לאכוף את החוק גם על הרשות המבצעת, ובמיוחד כשהאחרונה מפירה את החוקים וגורמת למותו של אדם באמצעות המשטרה.
כבר בתחילת הדיון, עוד בטרם נטענה טענה אחת על ידי העותרים, דרש השופט ברק מהעותרים למשוך את העתירה. העותרים ביקשו לטעון בכל זאת, אך לשם כך הוקצו להם דקות ספורות בלבד. היה ברור כי בג"ץ אינו שומע את טענותיהם בלב פתוח ובנפש חפצה. ברק התייחס לתשובת המדינה לעתירה, שהוגשה על ידי עו"ד יובל רויטמן, שלפיה היתה התאמה בין תרמילי כדורים שנמצאו באזור שבו דיווח התצפיתן כי שמע יריות, ובין האקדח שבמכוניתו של אלסעדי. העותרים הזכירו כי השוטר הראשון שניגש לאלסעדי לאחר הריגתו לא ציין כי ראה אקדח כלשהו על גופו או לידו, וכי בכל הבדיקות לא נמצא קשר כלשהו בינו ובין האקדח. הם הזכירו גם כי מלבד תשובה, איש מהשוטרים לא ראה אקדח בעת הפעולה, ובכלל זה השוטר יוגב קוגון האחראי לירי הקטלני.
ב-5 בספטמבר 2005 אילצו שופטי בג"ץ, בראשות נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, את לביבה אלסעדי, אמו של המנוח, ואת עדאלה למשוך את העתירה שהגישו.
בג"ץ לא איפשר לעותרים לטעון את טענותיהם כנדרש, וממילא לא עמד בתפקידו כמבקר של פעולות הרשות המבצעת. השופטים לא ייחסו משקל כלשהו לעובדות המוצקות המפורטות בעתירה, שמהן עולה בבירור כי מחמוד אלסעדי נהרג על ידי שוטרים תוך הפרה בוטה של הדין המחייב אותם. מבחינה זו, השופטים מצטרפים למסכת התמוהה של התעלמות מהעובדות הנוגעות למקרה זה ושל עידוד הגישה המטפחת יחס מפלה לערבים, רק בגלל זהותם הלאומית והאתנית.
בג"ץ 12000/04, לביבה סעדי ואח' נגד הייעץ המשפטי לממשלה
