הפעלת שירותי רווחה בכפרים לא-מוכרים

שירותי הרווחה שמקבלים תושבי הכפרים הלא-מוכרים ממשרד העבודה והרווחה מצומצמים למדי. בכפרים אלה אין מועצות מקומיות. על כן האחריות לספק את שירותי הרווחה מוטלת על המועצה המקומית הממונה - שגב שלום - אף על פי שלא סופקו לה האמצעים התקציביים למילוי חובה זו כראוי.  למרות העובדה שהתושבים הבדווים המתגוררים בכפרים הלא-מוכרים נזקקים נואשות לשירותי רווחה שונים, בפועל היקף השירותים שהם מקבלים נמוך מהיקף השירותים שמקבלים שאר תושבי הארץ. לדוגמה: לכל 6,350 תושבים בכפרים הלא-מוכרים בנגב יש רק עובד סוציאלי אחד, לעומת המצב בעיירה שדרות, שבה יש עובד סוציאלי לכל 624 תושבים. בעוד ששטחי הכפרים הלא-מוכרים מהווים כשליש משטחה של מדינת ישראל, לרשות המועצה המקומית שגב שלום עומד רכב אחד בלבד לשם מתן שירותי רווחה.

בתשובת המדינה לעתירה התחייבה המדינה להוסיף 11 תקנים:  חמישה תקנים החל מיולי 2000,  שלושה תקנים החל מינואר 2001 ועוד שלושה תקנים החל מיולי 2001. ביוני 2000 הודיע משרד הרווחה למנהל מחלקת הרווחה במועצה המקומית שגב שלום על אישור הקצאת  חמישה תקנים החל מיולי 2000. בדיון שהתקיים בעתירה בספטמבר 2000 המליץ בית המשפט כי העותרים יקבלו את עמדת המדינה, תוך שמירה על זכותם לשוב ולפנות לבית המשפט במידה שיתברר כי המדינה אינה מקיימת את הבטחותיה ו/או אם ההסדר לא יהיה מספק. ארגון עדאלה קיבל את הצעת בית המשפט.

בג"ץ 5838/99 ועד הכפרים הלא מוכרים בנגב ואח' נגד ראש הממשלה; העתירה הוגשה באוגוסט 1999; פסק הדין ניתן בספטמבר 2000