הזכות להתפלל במסגד הגדול בבאר שבע

המסגד הגדול של באר-שבע נבנה ב-1906 ועד שנת 1948 שימש כמסגד ששימש את תושבי העיר וסביבתה. משנת 1948 ועד שנת 1953, שימש המסגד כבית מעצר ואגף מבנייני המשפט. משנת 1953 ועד 1991 שימש מבנה המסגד כמוזיאון הנגב. משנת 1991 ועד היום, יותר מ-11 שנים, ניצב המסגד הגדול בשממונו, ריק, מוזנח, נטוש וללא כל שימוש. האוכלוסייה המוסלמית - תושבי העיר באר שבע והיישובים הבדוויים הסמוכים לה - מנועים מלהתפלל בו למרות בקשותיהם הרבות לעשות כן.

באוגוסט 2000 עתר מרכז עדאלה לבית המשפט העליון בשמו ובשם ארגוני זכויות אדם וארגונים קהילתיים בנגב, בדרישה לאפשר לתושבים המוסלמים של באר שבע והסביבה להתפלל במסגד הגדול בעיר. בעתירה נטען כי סגירת המסגד בפני התושבים והפיכתו למוזיאון היא פגיעה קשה בזכותם לכבוד וחופש פולחן. בדיון שהתקיים בעתירה במאי 2003 הציע בית המשפט להקים ועדה בין-משרדית שתבדוק את מצב המסגד ותגיש המלצות בהסתמך על בדיקותיה. באותו דיון החליט בית המשפט כי על פרקליטות המדינה להגיש תוך חודש הודעה משלימה שתכלול טיוטת כתב-מינוי לוועדה המוצעת. בדיון טען עדאלה כי בחצרו האחורית של המסגד שוררת עזובה הפוגעת בכבוד המקום. בעקבות כך הבטיחה עיריית באר שבע כי הטענה תיבדק ויינקטו האמצעים הנדרשים למניעת מפגע לפי הצורך.

בינואר 2000 פרסמה עיריית באר שבע מכרז ל"שימור האבן במוזיאון הנגב". שרטוטי המפות שנכללו במכרז כללו שינויים מבניים רבים למבנה המסגד. בעקבות פרסום המכרז הגיש עדאלה ב-28 בינואר 2004 בקשה לצו מניעה לבית המשפט העליון וביקש ממנו להורות לעיריית באר שבע להגביל את השיפוצים במבנה המסגד לאלו הנדרשים על מנת להפעילו ככזה. בבקשה לצו המניעה טען עדאלה בין השאר כי פרסום המכרז מהווה ביזיון בית משפט היות ושינוי מבנה המסגד על מנת להפעילו כמוזיאון נוגד את החלטת בית המשפט ממאי 2003 בדבר הקמת הוועדה הבין-משרדית. 

בג"צ 7311/02, האגודה לתמיכה והגנה על זכויות הבדווים בישראל ואח' נגד עיריית באר שבע ואח'; העתירה הוגשה באוגוסט 2000