יחס בלתי הומני כלפי עצירים פלסטינים במחנה אנסאר III (קציעות)

העתירה הוגשה ביוני 2002 בשמם של שבעה פלסטינים שהיו עצורים במחנה אנסאר III, ועשרה ארגוני זכויות אדם ישראלים ופלסטינים, כנגד תנאי המעצר הבלתי-הומאנים של כ- 500 עצורים פלסטינים המוחזקים במחנה המעצר אנסאר III. העותרים דרשו שבית המשפט העליון יתערב ויורה למפקד הצבאי של המחנה ולשר הביטחון לשפר את התנאים השוררים בו. בעתירה טען ארגון עדאלה כי התנאים ששוררים במחנה אינם עומדים בתקנים המינימאליים כפי שנדרש בהתאם לחוק הישראלי והבינלאומי; העצורים מוחזקים באוהלים פתוחים; הם אינם מקבלים מיטות ראויות; אינם מקבלים כמויות מספיקות של מים קרים ומזון חם; ואינם מקבלים ציוד ותנאים מספיקים לשמירה על היגיינה בסיסית.

בספטמבר 2002 הגיבה פרקליטות המדינה לעתירה וטענה שיש לדחות אותה היות והתנאים השוררים במחנה מתקבלים על הדעת והם קרובים לתנאים שזוכים להם חיילים. כמו כן טענה הפרקליטות כי אכן ניתן לבצע שיפורים, אך מדובר בעניין תקציבי.

בדצמבר 2002 נדחתה העתירה, זאת בעוד שמספר העצורים במחנה באותה עת עלה ל- 1,050. בית המשפט ביקש מהצבא לשפר את התנאים במחנה אנסאר III וציין כי היות והרבה מן העצורים המוחזקים במחנה הינם עצורים מנהליים, על תנאי מעצרם להיות זהים לתנאי המעצר של אסירים אחרים. בית המשפט מצא כי בעוד שהתנאים ששררו במחנה אכן לא עמדו בתקן כנדרש, התנאים שופרו וכעת הם עומדים בתקנים הנדרשים. כמו כן, הציע בית המשפט להקים רשות מנהלית אשר תטפל בבעיות היומיות של העצירים (לדוגמא: מזון, ביגוד וכו'.) ו/או שהאחריות על המחנה תעבור מהצבא לרשות בתי הסוהר אשר בעלת ניסיון רב יותר במילוי צרכיהם של אסירים ביטחוניים.

בג"צ 5591/02 הלאל יאסין ואח' נגד יוני בן דוד, מפקד מחנה צבאי קציעות