הקצאת תקנים לקציני ביקור סדיר בבתי הספר השונים בנגב
קציני הביקור הסדיר (הקב"סים) נחשבים לזרוע הישירה של משרד החינוך לטיפול בתופעת הנשירה והינה המחלקה האחראית למעקב אחר יישום חוק לימוד חובה. הקב"סים מטפלים באיתור התלמידים שאינם מבקרים בבית הספר באופן סדיר, ומסייעים להחזרתם למעגל הלימודים. תפקידו של כל קב"ס בכל רשות מקומית לעקוב אחר תלמידי היישוב המועדים לנשירה ממערכת החינוך, לאתרם, לטפל בהם, להחזיר תלמידים נושרים למערכת החינוך ולהציבם במסגרות הולמות. על כן, אי הקצאת תקנים למשרת קב"סים מנציחה ומשרישה את בעיית הנשירה ממערכת החינוך. מספר התקנים למשרות קב"סים בכל יישוב נקבע על-ידי משרד החינוך בהתאם לגודל אוכלוסיית התלמידים ביישוב, מספר הילדים הזקוקים לטיפול קב"סים והרמה הסוציו-אקונומית של היישוב. ביום הגשת העתירה, מספר התקנים למשרת קב"ס שהקצה משרד החינוך לטיפול בתלמידים בדווים היה 11% בלבד ממספר התקנים שהיה עליו להקצות לפי הקריטריונים, לעומת הקצאה של יותר מ-40% מהתקנים במגזר היהודי.
ביולי 2003 עתר מרכז עדאלה לבית המשפט העליון בשמו ובשם 19 משפחות של תלמידים בבתי ספר שונים בנגב, קואליציית ארגוני ועדי הורים לשיפור מערכת החינוך הערבית בנגב, ההתאחדות הארצית של ועדי ההורים הערביים וועדת המעקב העליונה לענייני החינוך הערבי בישראל. העתירה הוגשה נגד מדיניות משרד החינוך, אשר אינו מקצה את התקנים הדרושים למשרות קב"סים לטיפול בסוגיית נשירת תלמידים בנגב ביישובים רהט, לקיה, כסיפה, ערערה בנגב, שגב שלום, חורה ותל-שבע.
באוגוסט 2003 התקיים דיון בעתירה בפני הרכב של שלושה שופטים ובו הוציא בג"ץ צו על תנאי המורה למדינה להשיב תוך 60 יום, מדוע לא מקצים ומספקים את התקנים הדרושים למשרת קצין ביקור סדיר, לפי "התקן הראוי" שקבע משרד החינוך ליישובי העותרים, ומדוע לא מקיימים את המלצות מבקר המדינה שפורסמו בדו"ח השנתי ואשר מתייחסות, בין היתר, להקצאת משרות של קציני הביקור הסדיר ביישוביהם של העותרים.
בדיון שהתקיים בעתירה התחייב משרד החינוך, באמצעות פרקליטות המדינה, למנות 4.5 תקנים ביישובי העותרים באופן מיידי, קרי: בשנת הלימודים הבאה. אולם, ארגון עדאלה סירב להסתפק בתוספת זו מכיוון שבמשך זמן רב מסרב משרד החינוך לפניותיהם הרבות של העותרים בעניין.
בתצהיר התשובה לצו על תנאי טענה המדינה כי העתירה התייתרה נוכח החלטת משרד החינוך להוסיף 4.5 תקנים למשרות קציני ביקור סדיר ליישובים הבדווים ולכפרים הלא מוכרים בדרום, וכי גם ביישובים היהודיים במדינה יש פער בין מספר התקנים למשרת קב"ס המוקצים בפועל לבין מספר התקנים שהיה על משרד החינוך להקצות לפי נוסחת הקריטריונים שקבע.
בתגובה טען ארגון עדאלה, כי התוספת של 4.5 תקנים אינה מספקת, וכי מספר התקנים המוקצה כיום בפועל לשבעת היישובים הבדוויים הוא רק 17.5% ממספר התקנים שהיה על משרד החינוך להקצות לפי נוסחת הקריטריונים שקבע. אחוז הקצאה זה הוא נמוך ביותר, ואינו מהווה מענה הולם לבעיית הנשירה הפושה בקרב התלמידים הבדווים בנגב.
עוד נטען כי הוספת התקנים אינה סוגרת את הפער הגדול באחוז ההקצאה למשרות קב"סים (מספר תקנים שהוקצו בפועל מתוך מספר תקנים שיש להקצות לפי הקריטריונים) בין יישובי העותרים, לבין אחוז ההקצאה לכלל היישובים היהודיים בכלל, וליישובים היהודיים במחוז הדרום בפרט. הטבלה שלהלן מצביעה בבירור על פער זה באחוזי ההקצאה:
| מס' לפי קריטריונים | מס' בפועל | % הקצאה | |
| יישובים יהודיים | 510.07 | 206.31 | 40% |
| יישובים יהודיים במחוז דרום | 110.6 | 38.35 | 34.67% |
| 7 היישובים הבדוויים בדרום | 45.8 | 8 | 17.5% |
הטבלה שלעיל ממחישה בתוקף, כי הפלייתם של היישובים הבדוויים בנגב הינה ארצית – בהשוואה לכלל היישובים היהודיים במדינה, ואזורית – בהשוואה ליישובים היהודיים בדרום. פערים אלו באחוזי ההקצאה בין שלוש הקבוצות לעיל, מקבלים משנה תוקף לאור הפערים ביניהן באחוזי הנשירה, כפי שמראה הטבלה שלהלן:
| אחוז נשירה | |
| תלמידים יהודים | 4.59% |
| תלמידים יהודים במחוז דרום | 4.86% |
| תלמידים בדווים בדרום | 12.56% |
בדיון בעתירה שהתקיים בספטמבר 2004, התחייב משרד החינוך להוסיף ובאופן מיידי 5 תקנים למשרת קצין ביקור סדיר בשבעת היישובים הערביים-בדוויים בנגב.
בתגובה טען עדאלה, כי החלטתו זו של משרד החינוך הינה צעד חיובי, אך עדיין אין בו די, וכי הפערים באחוזי הנשירה, בין התלמידים הבדווים בנגב לבין התלמידים היהודים במדינה בכלל, והתלמידים היהודים במחוז הדרום בפרט, היו מחייבים חלוקה שונה של משרות הקב"סים בין שלוש קבוצות אלו. השוני מבחינת אחוזי הנשירה היה אמור לפעול לטובת היישובים הבדוויים בנגב, כך שהקצאת משרות הקב"סים ליישובים אלו תהיה הגבוהה ביותר מבין שלוש הקבוצות. רק הקצאה כאמור היתה מבטיחה קיומו של עקרון השוויון, במובן המהותי. אולם, מדיניות משרד החינוך אינה מקיימת אפילו את עקרון השוויון במובנו הפורמלי, כך שאחוזי ההקצאה למשרת קב"סים לכלל היישובים היהודיים במדינה, וליישובים היהודיים במחוז הדרום בפרט, עדיין גבוהים מאחוז ההקצאה ליישובי הבדווים בנגב, גם לאחר הוספת ה 5 תקנים.
