בקשה לביטול פסק הדין בפרשת ארליך

בעת מסע הבחירות לכנסת ה- 15 ייצג עדאלה את רשימת בל"ד בפני ועדת הבחירות המרכזית בעת דיוניה בבקשת הפסילה שהגיש האזרח אבנר ארליך. בקשת הפסילה הוגשה במטרה למנוע מרשימת בל"ד שבראשה עמד ח"כ עזמי בשארה מלהתמודד בבחירות, וזאת על יסוד סעיף 7א(1) לחוק יסוד: הכנסת (בנוסחו דאז). ועדת הבחירות המרכזית דחתה את בקשת הפסילה. בעקבות דחיית בקשת הפסילה, הגיש מר ארליך ערעור לבית המשפט העליון שבו טען כי יש להתערב בהחלטת ועדת הבחירות המרכזית ולפסול את רשימת בל"ד - לרבות ח"כ בשארה - מלהשתתף בבחירות לכנסת ה-15.

בית המשפט העליון דחה את הערעור (2600/99) אך קבע כי ח"כ בשארה הגיע בהתבטאויותיו הקיצניות עד קצה הגבול וטוב יעשו הרשויות אם יתנו את הדעת בעתיד על התבטאויות אלה.

במרס 2002, הגיש ארגון עדאלה עתירה לבית המשפט העליון בשמם של ח"כ בשארה ומזכ"ל מפלגת בל"ד, בה ביקשו שפסק הדין בפרשת ארליך (בג"ץ ‎2247/02) יבוטל. כמו כן, במקביל הוגשה בקשה לביטול פסק הדין במסגרת ההליך שנדון בפרשת ארליך (ע"ב 2600/99).

עדאלה טען בעתירה כי:

• פסק הדין כלל קביעות קשות לגבי ח"כ בשארה ובל"ד בלא שהתקיים הליך הוגן בעניינם ומבלי שניתנה להם הזכות להגיב על הטענות.
• העמדות שהוצגו במהלך הדיון כעמדותיהם של ח"כ בשארה ותנועת בל"ד, היו מסולפות ומטעות, חסרות בסיס.
• נעשה שימוש פעיל בתוכנו של פסק דין ארליך כנגד ח"כ בשארה ומפלגת בל"ד.
• בית המשפט העליון לא היה מוסמך לדון בערעור משום שאין במקרה זה זכות ערעור למר ארליך, שכן החוק קובע כי הזכות לערעור במקרה זה היא ליועץ המשפטי לממשלה, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית ו/או עשירית מחברי הוועדה.

בתגובתו לעתירה התנגד היועץ המשפטי לממשלה לביטול פסק הדין. הוא טען כי הבקשה לביטול לוקה בשיהוי כבד (כשלוש שנים) וכי אף לגופו של עניין אין עילה לביטול פסק הדין. הערעור נדחה לבסוף, ‎ובהסכמת הצדדים נקבע כי הקביעות פסק הדין בפרשת ארליך הנוגעות לח"כ בשארה ולבל"ד לא תחייבנה אותם לכל צורך ומטרה נוכח העובדה שח"כ בשארה ורשימת בל"ד לא הוזמנו לדיון, לא נכחו בו ולא ניתנה להם הזדמנות להסביר את המיוחס להם או להגיב.

בג"ץ 2247/02 ח"כ עזמי בשארה נגד אבנר ארליך ואח'