מדינת ישראל נגד עזמי בשארה
בנובמבר 2001, לאור בקשתו של היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין, הסירה הכנסת את חסינותו של ח"כ ד"ר עזמי בשארה, מנהיג מפלגת הברית הלאומית הדמוקרטית (בל"ד). הסרת חסינותו של ח"כ בשארה היתה צעד חסר תקדים בהיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל, היות שזו היתה הפעם הראשונה שחסינותו של חבר כנסת הוסרה בעקבות הצהרות פוליטיות שנשא בעת מילוי תפקידו כמנהיג ונציג ציבור נבחר.
בעקבות הסרת חסינותו הועמד ח"כ בשארה לדין בגין עבירות על תקנות למניעת טרור (1948) בשל נאומים פוליטיים שנשא באום אלפחם (5 ביוני 2000 ) ובסוריה (10 ביוני 2001) בהם הביע ח"כ בשארה תמיכה בהתנגדות לכיבושם של השטחים הכבושים ודרום לבנון על-ידי ישראל, ובגין עבירות על תקנות חירום (יציאה לחו"ל) 1948, בעקבות ביקורים שארגן בעבור ערבים אזרחי ישראל שביקשו לבקר את קרובי משפחתם בסוריה שאותם לא ראו מאז 1948.
באפריל 2003 ביטל בית משפט השלום בנצרת את ההאשמה כנגד ח"כ בשארה בגין הביקורים בסוריה בנימוק כי תקנות אלו לא חלות על חבר כנסת הנושא דרכון דפלומטי, ואולם בנובמבר 2003 החליט בית המשפט שלא להכריע בשלב זה (שלב הטיעונים המקדמיים) בכל הנוגע להאשמות כנגד ח"כ בשארה בגין הנאומים שנשא באום אלפחם ובסוריה ולהשאיר את השאלה לסוף ההליך הפלילי, אף על פי שנאומיו הפוליטיים נופלים במסגרת חסינותו הפרלמנטרית כחבר כנסת ולא ניתן להגיש נגדו כתב אישום.
בינואר 2004 הגשנו עתירה לבג"צ בשם ח"כ ד"ר עזמי בשארה כנגד היועץ המשפטי לממשלה, הכנסת ובית משפט השלום בנצרת. בעתירה נטען כי:
• ההתבטאויות הפוליטיות שיוחסו לח"כ בשארה בכתב האישום נופלות במסגרת החסינות המהותית המוקנית לו מכוח תפקידו כחבר כנסת.
• החלטת בית משפט השלום בנצרת שלא להחליט לגבי הטענה המקדמית לעיל, וזאת כשנתיים מיום הגשת כתב האישום, היא החלטה מוטעית.
• המשך ההליכים הפליליים נגד ח"כ בשארה הוא מעשה בלתי חוקי בהיותו נוגד את הדין הנהוג במדינת ישראל.
• המשך ההליכים הפליליים נגד ח"כ בשארה פוגעים בזכותו לחסינות עניינית על אף שהיא נטענה ונומקה וקיומה הוכח מבחינה משפטית.
בג"ץ קיבל את העתירה ברוב של שני שופטים (ברק וריבלין) כנגד עמדתה החולקת של השופטת חיות, ובכך בוטל כתב האישום בעניין הנאומים בשל תחולת החסינות.
בג"צ 11225/03 ח"כ ד"ר עזמי בשארה נגד היועץ המשפטי לממשלה ואח'
