דרישה לבטל החלטה של מינהל מקרקעי ישראל המקנה הנחה לקרקע לבנייה רק לחיילים משוחררים

באוקטובר 2003 עתרנו לבג"ץ בדרישה כי מינהל מקרקעי ישראל יבטל את החלטתו המקנה הנחות בשיעור של 90% מדמי החכירה לקרקע לבנייה לחיילים משוחררים ביישובים באזורי הגליל והנגב שיש בהם פחות מ-500 יחידות דיור וכלולים באזורי עדיפות א' וב'. רשימת היישובים כוללת כ-300 יישובים יהודיים בגליל ובנגב, ואין ביניהם אף יישוב ערבי.

העתירה סקרה בהרחבה את התייחסות הפסיקה לסוגיית חלוקת המקרקעין במדינה, ונטען בה כי ההחלטה נוגדת את העקרונות הבסיסיים שהותוו על ידי בית המשפט העליון בנושא, ובראשם עקרון הצדק החלוקתי, שכן "היא מטיבה באופן קיצוני ביותר, עד כמעט חלוקה חינם, של הקרקע, אך ורק לקבוצה מסוימת מכלל האזרחים במדינה". כמו כן, המשיבים לא נתנו משקל כלשהו למצוקת הדיור ביישובים הערביים, ועל כן החלטתם לוקה בחוסר סבירות קיצוני.

במרס 2004 הגישה פרקליטות המדינה לבג"ץ את תגובתה לעתירה וטענה כי התכלית הראשונה של ההחלטה היא חיזוקם של היישובים הקטנים באזורי עדיפות לאומית בגליל ובנגב ואילו התכלית השנייה היא "הטבה למי שתרמו מזמנם לציבור, ולעיתים אף סיכנו את חייהם, במסגרת השירות הצבאי או השירות הלאומי". מאוחר יותר הגישה האגודה לזכויות האזרח עתירה נוספת באותו נושא. בדיון שהתקיים בינואר 2003 החליט בג"ץ לאחד את הדיון בשתי העתירות עם עתירה אחרת שהגיש ארגון עדאלה בדרישה בעניין ההפלייה בסיווג הישובים לאזורי עדיפות לאומית. ביולי 2006 דחה בית המשפט העליון את העתירה מאחר שהחלטת מועצת המינהל פקעה ולא הוארכה.


בג"ץ 9289/03 עדאלה ואח' נגד מנהל מקרקעי ישראל ואח'; העתירה הוגשה באוקטובר 2003