בקשה לבטל את "תוכנית דרך היין", המיועדת לאפשר הקמת כ-30 התיישבויות בודדים בנגב, או להעניק אישור בדיעבד להתיישבויות בודדים קיימות באזור, כדי להבטיח שקרקעות אלה יישמרו בשימוש בלעדי של יהודים
באזור הנגב קיימות כיום כמה עשרות התיישבויות בודדים, ששטחן הכולל עולה על 81 אלף דונם. התיישבויות אלה הוקמו ללא אישורים ובניגוד לדיני התכנון והבנייה. בעתירה טענו כי באמצעות התיישבויות אלה מקצות הרשויות, שלא כדין, שטחי קרקע ציבורית נרחבים למשפחות יהודיות בודדות, בין היתר כדי למנוע את פיתוחה של האוכלוסייה הערבית בשטחים אלה ולהבטיח שימוש בלעדי של אזרחי המדינה היהודים בהם.
ביוני 2010 דחה בג"ץ את העתירה ופסק שהחלטת רשויות התכנון לאשר את "תוכנית דרך היין" היא חלק ממדיניות התכנון ושלבית המשפט אין סמכות להתערב בה. בפסק הדין לא התייחס בית המשפט לטיעוני העותרים בדבר הפגיעה שתגרום התוכנית, בעיקר בכל הנוגע לחלוקה לא שוויונית של קרקעות ולאפליית הכפרים הלא מוכרים של הערבים הבדווים בנגב. בית המשפט אף התעלם מהגישה הגזענית העומדת מלכתחילה מאחורי התוכנית להקמת התיישבויות בודדים.
בג"ץ 2817/06, עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ. המועצה הארצית לתכנון ובניה
