בית משפט המחוזי בבאר שבע ידון בערעור תושבי ראס ג'ראבה נגד פינוי כפרם לטובת הרחבת העיר דימונה
בחודש יולי האחרון פסק בימ"ש השלום בתביעות הפינוי שהגישה רמ"י נגד מאות תושבי הכפר הלא מוכר ששוכן במקום מלפני קום המדינה, וקבע כי עליהם להתפנות ולהרוס את בתיהם עד חודש מרץ השנה. ביצוע פסק הדין עוכב עד להכרעה בערעור שיידון מחר. בקשות תושבי הכפר להשתלב במרחב העירוני נדחו, והרשויות הסכימו לדון עימם אך ורק בפתרונות מגורים ביישובים שמיועדים לבדואים.
ביום ד' 28.5 בשעה 11:30, ידון בית משפט המחוזי בבאר שבע בערעור שהגיש מרכז עדאלה בשמם של מאות תושבי הכפר הלא מוכר ראס ג'ראבה, נגד פסק הדין שניתן ב-24.7.2023 בעשר תביעות פינוי נגד התושבים אשר קבע כי עליהם להתפנות ולהרוס עד בתיהם עד לתחילת חודש מרץ 2024. בית במשפט אישר את עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.
ע"א 21579-01-24 אלהואשלה ואח' ואח' נ' רשות מקרקעי ישראל - מחוז דרום
בתביעות הפינוי שהתקבלו בערכאה הראשונה הוסבר שפינוי תושבי הכפר, שעל אדמותיהם הוקמה העיר דימונה, נועד עבור המשך הרחבת העיר. זאת, שכן רמ"י מייעדת קרקעות אלה לצורך בנייתה של שכונה חדשה ("שכונת רותם") בת אלפי יחידות דיור בחלקה המזרחי של דימונה. יצויין, כי התכנית שכוללת שכונה זו, כלל לא הופקדה ברשויות התכנון עד למתן פסק הדין.
ת"א 16715-05-19 רשות מקרקעי ישראל - מחוז דרום נ' אלהואשלה ואח'
רקע
תושבי הכפר הלא מוכר ראס ג'ראבה, מתגוררים במקום מטרם קום המדינה, ועל אדמותיהם הוקמה העיר דימונה. לאורך השנים, התפתחה זיקה בין הכפר לבין העיר - רבים מתושבי הכפר מועסקים בדימונה, ועיקר השירותים להם נדרשו התושבים סופקו בה. תושבי הכפר הביעו את רצונם להשתלב בהרחבה החדשה של העיר, בין אם באמצעות הכרתם ככפר עצמאי השייך למרחב האורבני של דימונה, ובין אם על ידי שילובם בעיר כשכונה בעלת אופי המתאים לאורחות חייהם. ואולם, כאשר חלופות אלה הוצעו על ידי התושבים לרשות מקרקעי ישראל, היא הפנתה אותם לרשות הבדואים בטענה שלה הסמכות הבלעדית לדון בעניינם. רשות הבדואים בתורה סירבה לדון באפשרויות אלה או לשקול אותם, בטענה כי אין היא מוסמכת לדון בפתרונות שאינם ביישובים בדואים. עד כה, רשות הבדואים הציעה לתושבים פתרונות מגורים אך ורק בכפר קסר א-סר, וזאת על אף שהנתבעים הבהירו כי קרקעות אלה שייכות למשפחות בדואיות אחרות שאינן מסכימות שהם יעברו אליהן.
עיקרי הטענות בערעור
בערעור שהוגש באמצעות עו"ד מאיסאנה מוראני ממרכז עדאלה הודגש כי חרף העובדה שבית המשפט בעצמו קבע שהתושבים חיים במקום מזה עשרות שנים, הם אינם ברי רשות והורה על עקירתם המיידית ואף קבע כי הם אינם זכאים לכל פיצוי. נוסף על כך, למרות שהרשויות שתבעו את פינוי הכפר מודות שאין ברשותן פתרון דיור זמין לתושביו, הן סירבו לדון בכל חלופה שתאפשר את שילוב הכפר בתכנון המרחב העירוני של דימונה. במרכז הערעור ניצבת הטענה, כי ההחלטה של בית משפט השלום אשררה הלכה למעשה את העיקרון לפיו "בדואים יגורו עם בדואים ביישובים בדואים בלבד", ובכך נתנה אור ירוק לחילופי אוכלוסיה על רקע גזעי ולסגרגרציה, ואישרה מדיניות פסולה של "נפרד אך לא שווה". כל אלה לדעת המערערים מחייבים את התערבותו של בית המשפט המחוזי, הואיל ובית משפט השלום שלל את הטענות החוקתיות של התושבים, וקבע כי ככל שישנה פגיעה בזכויותיהם, הרי שהיא לתכלית ראויה ומידתית. עוד ביקשו המערערים כי בית המשפט יתערב בהחלטה השגויה הקובעת כי רמ"י אינה מוסמכת לבחון את שילוב הכפר במרחב של דימונה, ובסירובו לדון בפגמים המנהליים שנמצאו בהחלטות שנתקבלו על ידי הרשויות שהובילו לתביעות הפינוי.
