עדאלה לביהמ"ש העליון: בטלו את ההחלטה לשלול מאחמד מנאסרה את הזכות לדיון בוועדת שחרורים
ב-3.10.2022 הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת האסיר אחמד מנאסרה נגד ועדת השחרורים למנוע דיון בבקשתו לשחרור מוקדם ממאסר. הבקשה הוגשה באמצעות עו"ד נארימאן שחאדה זועבי ועו"ד עדי מנסור ממרכז עדאלה יחד עם עו"ד חאלד אזברגה, בצל מצבו הרפואי הקשה של האסיר.
רע"ב 6646/22 פלוני נ' מדינת ישראל
אחמד מנאסרה, תושב בית חנינא, התחיל לרצות את עונשו בגיל 14, לאחר שהורשע כשותף לניסיון רצח בגין אירוע דקירה שביצע בן דודו, בשכונת פסגת זאב ב-2015, כאשר עדיין היה בן-13. מאז שנאסר, מצבו הנפשי של מנאסרה התדרדר והוא אובחן כסובל ממחלת נפש כרונית קשה, שהתפתחה במהלך שהותו בבית הכלא. לפי חוות דעת מקצועית בעניינו אשר צורפה לבקשה, מצבו של מנאסרה מחייב טיפול רפואי מחוץ לבית הסוהר באופן מיידי.
ועדת השחרורים הסתמכה בהחלטתה שלא לדון בבקשתו של מנאסרה, על תיקון משנת 2019 לחוק המאבק בטרור (סעיף 40א), המאפשר לה לשלול מאסיר דיון על שחרור מוקדם, אם היא קובעת שהמעשה בגינו הורשע הוא מעשה טרור. וזאת, גם אם המעשה בגינו הורשע האסיר בוצע לפני תחילתו של החוק. בקשת רשות הערעור שהוגשה דורשת את ביטולו של התיקון האמור.
בבקשה נטען, כי סעיף 40א לחוק המאבק בטרור מייצר שני מסלולים חוקיים נפרדים לאסירים בכך שהוא מונע באופן גורף את הגישה לוועדת השחרורים של אסירים שהוגדרו "ביטחוניים". הפרדה זו לדעת המבקשים מפלה ופוגעת בזכות החוקתית לשוויון, והחלתה באופן גורף מבטלת את הבחינה האינדיבידואלית של כל אסיר ביחס לנסיבות העבירה שביצע. מעבר לגורפות, החלת סעיף החוק על קטינים ובגירים כאחד מתעלמת כליל מן ההתייחסות המיוחדת המתחייבת למעמדם של קטינים במשפט הפלילי. על כן, עניינם של קטינים במשפט הפלילי הוסדר בחקיקה נפרדת, במסגרת חוק הנוער, שנועד הין היתר שההליכים כלפיו "ייעשו תוך שמירה על כבודו של הקטין, ומתן משקל ראוי לשיקולים של שיקומו, הטיפול בו, שילובו בחברה ותקנת השבים, וכן בהתחשב בגילו ובמידת בגרותו".
עוד מצביעה הבקשה, כי מעבר להחרגה הקטיגורית של האסירים הביטחוניים היא מתבצעת גם באופן רטרואקטיבי, ואף על עבירות שבוצעו בטרם חוק הטרור נחקק ויצר את ההגדרה המשפטית והנורמטיבית למושג "מעשה טרור". תחולה כזו למפרע, עומדת בניגוד לעקרון החוקיות כפי שמעוגן בחוק העונשין, ופוגע בעקרון סופיות הדיון, שכן שלילת הדיון בבקשות שחרור יש בו שינוי מהותי של ממש בשיקולים העומדים בפני בית המשפט לפני מתן גזר דין.
בנוסף נטען בבקשה כי על בית המשפט העליון לבטל את סעיף החוק המדובר, בהיותו עומד בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, משום שאינו עומד בתנאי פסקת ההגבלה. לדעת המבקשים, הוראת החוק לא נועדה לתכלית ראויה, שכן היא מענישה אסירים בצורה שרירותית וקולקטיבית, וזאת כאמור בניגוד לעקרונות המשפט הפלילי. כמו כן, ההחלה הקטגורית והמפלה של אסירים ביטחוניים היא בלתי מידתית בהיותה חסרת קשר רציונלי לתכליות המאסר.
ממרכז עדאלה נמסר: "קשה לדמיין מקרה שימחיש בצורה כל כך מובהקת, מדוע ענישה גורפת שעיוורת למקרים פרטניים מנוגדת לעקרונות הבסיסיים ביותר של הצדק. חוק הטרור ממשיך להתגלות כאחד מן הכלים המסוכנים שניתנו לרשויות כדי לנקום בשרירות לב בפלסטינים תוך יצירת מנגנוני חוק ייחודיים רק להם. המדינה פועלת מבלי שיש לעובדות כל חשיבות בעיניה; כך כאשר היא רודפת ארגוני זכויות אדם, וכך כאשר היא מתעללת באסירים שחייהם בסכנה".
מעו"ד חאלד אזברגה נמסר:"התייחסות משפטית לקויה בעניינו של מנאסרה גרמה לשרשרת ליקויים בכל המסלול המשפטי שעבר מנאסרה, החל מגזר הדין החמור שהוטל עליו בהיותו קטין בן 13, וכלה בסירוב בקשתו לשחרור מוקדם".
