חוק "ממדים ללימודים" מצטרף למדיניות ארוכת שנים של אפרטהייד כלכלי
תיקון מס' 24 לחוק קליטת חיילים משוחררים, המכונה חוק "ממדים ללימודים" מעניק לחיילים משוחררים הטבה כספית לצורך חינוך גבוה. החוק קובע בין היתר, כי חייל משוחרר העונה על קריטריונים שנקבעו בחוק, זכאי להשתתפות במימון שכר הלימוד מטעם קרן "ממדים ללימודים" בסכום השווה לשני שלישים משכר לימוד שנתי, ואם היה שכר הלימוד של חייל משוחרר זכאי בשנה מסוימת קטן משני שלישים משכר הלימוד השנתי - למימון בסכום השווה לשכר הלימוד בפועל. זכאות זו מצטרפת להטבות רבות נוספות הנוגעות כמעט לכל תחומי החיים הכוללים חינוך, תעסוקה, הקצאת משאבי קרקע, הלוואות לשיכון, נקודות זיכוי לצורך משכתנאות, עסקים ותעסוקה, רכישת דיור ועוד. זאת, כאשר הלכה למעשה, דרך השימוש בקריטריון השירות הצבאי מייצר הבחנה בין יהודים לרוב רובו של הציבור הערבי.
ב-30.5.2022, פנה מרכז עדאלה אל היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, היועצת המשפטית של הכנסת שגית אפיק והיועץ המשפטי למערכת הביטחון איתי אופיר, בדרישה לפעול לביטול החוק לנוכח הפגיעה הקשה והבלתי חוקתית העולה ממנו בזכות לשוויון. בפנייה שהועברה באמצעות עו"ד פאדי ח'ורי ממרכז עדאלה, נטען כי השימוש בקריטריון של ״שירות צבאי״ כתנאי סף בלעדי להקבלת ההטבה שבהוראות החוק, מוביל לתוצאה מפלה שאינה עומדת במבחנים חוקתיים. כמו כן, התכלית של "הבעת הוקרה לחיילים" כמתואר בדברי ההסבר לחוק, אינה יכולה להצדיק את האפקט המפלה שהחלתו תוביל אליו, במיוחד לנוכח ההתעלמות המוחלטת ממבחני צורך כלכלי. בפניית עדאלה הודגש כי חוק זה מצטרף לשורה של הטבות שמעמיקה את הפער הקיים גם כך בנגישות של ההשכלה גבוהה לאזרחים הערבים.
על מנת להבין לעומק את משמעותו והשלכותיו של החוק יש לקרוא אותו בהקשרו המלא. זאת, שכן מנגנון זכאות זה מצטרף לאפליה והבחנה ממוסדת ועקבית כלפי האוכלוסייה הערבית בכל התחומים הנ"ל ולמשך עשורים. על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי, תוחלת העוני בקרב משפחות ערביות מגיעה ל- 56.6% ו- 42% מהאזרחים הערבים סובלים מאי ביטחון תזונתי; על פי נתוני משרד הכלכלה והתעשייה, שיעור חסרי המעש (מי שאינם עובדים ואינם לומדים) בקרב הגברים הערבים הצעירים מגיע ל-%35; עשרות אלפי אזרחים בדואים חיים בנגב ללא זכויות כלכליות וחברתיות; הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב פועלת כמנגנון הפרדה גם בתחום הפיתוח והכלכלה; מערכת החינוך הערבית מדשדשת מאחור עם פערי תקצוב גבוהים ביותר לעומת מערכת החינוך היהודית; רוב הרשויות המקומיות הערביות נמצאות באשכול חברתי-כלכלי נמוך (1-3); תקציבים לרשויות מקומיות ערביות אט אט עוברים למסלול נפרד בדמות תכניות כלכליות למיניהן, שמרבית תקציבן אמור להגיע בין כה לרשויות אלה ממשרדי הממשלה, אילולא ההפליה הממוסדת, הממושכת והעקבית. כך, רובם המכריע של המשאבים הציבוריים מנותבים לאזרחים היהודיים המתועדפים באופן ממסדי.
מצב זה נוצר כתוצאה ממנגנון הדרה כלכלית שנשען על מערכת חוקים, החלטות ממשלה ורשויות ציבור המדירות כלכלית ושבהם נאבק מרכז עדאלה מאז היווסדו. כגון חוק קליטת חיילים משוחררים, חוק ועדות קבלה, החלטות הממשלה השונות בנושא החלוקה לאזורי עדיפות לאומית, אפליה במענקי איזון לרשויות המקומיות, אפליה בתקציבי חינוך, אפליה בפיתוח אזורי תעשייה ותעסוקה ביישובים הערביים, אפליה בהעסקה, אפליה בשירותי בריאות ועוד. מנגנון זה נשען בחלקו על תנאי השירות הצבאי כמנגנון הדרה כלכלית של רוב האזרחים הערבים, מגמה שהולכת וגוברת בשני העשורים האחרונים, בניגוד לעקרון השוויון.
"חוק ממדים ללימודים" מגדיל במימדים עצומים את הפערים בין הסטודנטים היהודים והערבים, ההופכים את האוניברסיטאות הישראליות למרחב של אפרטהייד שבו הסטודנטים הערבים יהיו במעמד כלכלי נחות ביותר וישלמו שכר לימוד גבוהה בשני שליש מהסטודנטים היהודים, זאת בנוסף לאפליה בזכאות למעונות שנשענת בחלק מהאוניברסיטאות על נקודות זכאות עודפות לחיילים משוחררים.
מנגנון הפליה זה התאפשר כתוצאה ממדיניות שיפוטית שבמבחן התוצאה, הכשירה הבחנה בחלוקת משאבי ציבור על בסיס לאום. כך, לשם הדגמה בלבד, היה בדחיית של העתירות בנושא ועדות הקבלה, בדחיית העתירה נגד קריטריון שקבע משרד השיכון והמקנה הטבות במשכנתא לחיילים משוחררים, דחיית עתירות כנגד תיעדוף חיילים משוחררים בהקצאת מגרשים לבנייה למגורים בנצרת ובכפר כמא, דחיית עתירות שדרשו למנוע הקצאה בלתי צודקת של קרקעות, גירוש אזרחים בדואים על מנת להקצות את הקרקעות ליהודים ועוד.
לפסיקה זו השלכות רוחב רבות. המסוכן ביותר לדעתנו הוא בכך שהן מעניקות גושפנקא משפטית שנותנת הכשר לאפליה גזעית ממוסדת. זוהי תפיסה משפטית שמאמצת את זהותם היהודית של רוב אזרחי המדינה כמנגנון שמצדיק שוני בחלוקת משאבי הציבור הנשענת מאז 2018 על חוק הלאום שאושר על ידי רוב שופטי בית המשפט העליון. זהו מאפיין חשוב של אפרטהייד כלכלי.
המשטר הצבאי אשר הוחל על האזרחים הערבים בין השנים 1948 – 1966 הצטיין במאפיינים בולטים ביותר של אפרטהייד כלכלי אשר התבטא בין היתר בחיסול הכלכלה החקלאית עליה נשענה האוכלוסייה הערבית לפני 1948 ובהזרמת רובם המכריע של המשאבים הציבוריים לטובת האזרחים היהודים, זאת בנוסף למדיניות הגירוש וייהוד המרחב. מאז המשטר הצבאי ועד ליומנו זה, משטר הזכויות החברתיות-כלכליות בישראל עדיין מתחזק את האוכלוסייה הערבית במצב של עוני והבחנה חברתית-כלכלית ממוסדת. חוק "ממדים ללימודים" אשר מאמץ את קריטריון "השירות הצבאי" שהוא מרכיב מבחין בין האזרחים היהודים והערבים, הוא המשך של מדיניות גזענית זו.
תמונה מעמוד האינסטגרם של ראש הממשלה נפתלי בנט
