אירועי אוקטובר 2000 וועדת אור - חוות דעת, מחקרים ופרסומים
חוות דעת ועדויות מומחים בוועדת אור
חוות דעת שהוגשו מטעמנו לוועדת החקירה ועסקו בסיבות העומק לפרוץ אירועי אוקטובר 2000 נכתבו בידי מומחים מהארץ ומהעולם (לחצו על השמות כדי לקרוא את חוות הדעת ותקצירי העדויות): ד"ר אחמד סעדי, פרופ’ אורן יפתחאל וד"ר סטיבן מיילס (מומחה לנוהלי משטרה מבריטניה). ד"ר דני רבינוביץ, פרופ’ נדים רוחאנא וד"ר יואב פלד העידו מטעם עדאלה בפני הוועדה.
דו״חות ופרסומים
בשנת 2003 פרסמנו דו"ח מקיף, "משפט ופוליטיקה בפני ועדת אור", הכולל את הסיכומים שהוגשו בפני ועדת אור בשם הנציגים הערבים המוזהרים. הסיכומים מתייחסים בין היתר אל סיבות העומק לפרוץ אירועי אוקטובר, בוחן את התנהלותה הלא־חוקית של ועדת אור מול ההנהגה הפוליטית הערבית וחושף פרטים על אודות יחסו של השלטון לאזרחים הערבים.
בשנת 2006 פרסם עדאלה את "הנאשמים – דו"ח בעניין האחריות הפלילית והציבורית להרג אזרחים ערבים באוקטובר 2000". זהו דו"ח מקיף הבוחן הן את התנהלות המשטרה בזמן האירועים והן את התנהלותן של מח"ש ושל רשויות אכיפת החוק מאז.
"הנאשמים 2", דו"ח שראה אור בשנת 2011, בוחן את החלטת היועץ המשפטי לממשלה לאמץ את החלטת מח"ש ולאשר את סגירת כל תיקי החקירה הנוגעים לאירועי אוקטובר 2000. הדו"ח עוסק בחובת המדינה לחקור חשדות לביצוע עבירות על פי הדין בישראל ובמשפט הבינלאומי; באופן שבו היועץ המשפטי העריך את הראיות שהיו בידיו; בנטייתו לייחס לקורבנות רצון ליפול חלל; בהתעלמותו ממרבית המחדלים וכשלי החקירה של מח"ש; ובסתירות בין מסקנות ועדת אור למסקנותיו של היועץ המשפטי. הדו"ח מסיק כי בכירים במח"ש ובפרקליטות שהיו אחראים לחקירת מקרי ההרג פעלו במצב של ניגוד עניינים אישי ומוסדי ובכך הפרו את חובתם כלפי הציבור ושיבשו את חקירת מקרי המוות. לפיכך, ייתכן כי דרגת החומרה של מעשים אלה היא מעבר לרף האחריות הפלילית.
החלטת היועץ המשפטי יצרה למעשה מצב של חסינות לכל אנשי המשטרה המעורבים בעבירות שגרמו להרג ולפציעות. במתן גיבוי לפעולה הכושלת של מח"ש הצטרף היועמ"ש לכשל ואף העצים אותו. בכך נקבעו סטנדרטים נמוכים ובלתי ראויים לחובת הרשויות לחקור ולהעמיד לדין אזרחים הנפגעים על ידי נציגי המדינה. הלקח לא נלמד, הצדק לא נעשה ואיש מהאחראים לירי הקטלני לא נשא באחריות. חסינות זו מעודדת הפרות חוזרות ומתמשכות של זכויות אדם ומותירה את הקורבנות וקרוביהם חסרי הגנה. במקרה זה יש לחסינות גם היבט קולקטיבי, באשר היא מותירה את כלל הערבים אזרחי ישראל חסרי הגנה וחשופים לפגיעה.
לבסוף מונה הדו"ח גם כמה צעדים שיש לנקוט ללא דיחוי: ראשית, לפתוח מחדש את תיקי החקירה ולהעבירם לידי גורם עצמאי, מקצועי וחסר פניות שיפעל בהתאם להוראות הדין בישראל ולסטנדרטים שגובשו במשפט הבינלאומי. גוף זה יוסמך לבדוק את הראיות הקיימות נגד אנשי המשטרה בכל אחד מתיקי החקירה ויורה על הגשת כתבי אישום כאשר הראיות מספיקות; לבצע פעולות חקירה נוספות כאשר הראיות אינן מספיקות להגשת כתבי אישום; לבדוק את פעולותיהם של בעלי תפקידים במח"ש, של היועץ המשפטי ושל צוות הבדיקה של הפרקליטות ולהחליט מה הם הצעדים שראוי לנקוט בעקבות מחדליהם; ולהורות על פעולות מערכתיות שיש לבצע כדי למנוע הישנות מחדלים וכשלי חקירה דומים בעתיד.
- לקריאת מידע נוסף על אירועי אוקטובר 2000
- לצפייה בציר זמנים של האירועים ושל פעולות מרכז עדאלה בעקבותיהם
- לקריאת מידע נוסף על הפעילות המשפטית של מרכז עדאלה בהקשר אירועי אוקטובר 2000
