תושבי כפרים ערביים במשגב עתרו לבג״ץ בדרישה לסבסד צהרונים לילדיהם בהתאם לדירוג החברתי-כלכלי של יישוביהם ולא של כלל המועצה

ב-6.9.2020, הגיש עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, עתירה לבג״ץ בשמו ובשם ארבעה תושבי יישובים ערביים במועצה האזורית משגב ובשם ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי, בדרישה כי גובה תשלומי הורים על השתתפות ילדיהם בתכנית הצהרונים הארצית ״ניצנים״ ייקבע בהתאם לאשכול החברתי-כלכלי אליו משתייך היישוב בו הם מתגוררים. על פי שיטת התקצוב הנהוגה היום, תושבי המועצה האזורית משגב נדרשים לשלם 450 ש״ח מדי חודש עבור כל ילד המשתתף בתכנית. זאת, למרות שסכום ההשתתפות של הורים ביישובים אחרים המדורגים באשכולות החברתיים אליהם משתייכים היישובים הערביים במועצה עומד על 50 ש״ח בלבד.

בג"ץ 6155/20 מסעוד סואעד נ. משרד החינוך

לקריאת העתירה

תכנית ״ניצנים״ הינה תכנית ארצית לצהרונים הפועלת במוסדות החינוך עבור ילדים בגילאי 3-8. בתיאור התכנית שפרסם משרד החינוך, נאמר כי התכנית מופעלת ״במסגרת פעולות משרד החינוך לצמצום פערים״, וכי ״התוכנית מסייעת להורים להשתלב בשוק העבודה ומאפשרת חיסכון של מאות שקלים בחודש לכל משפחה״. התכנית מופעלת בגני הילדים באשכולות למ"ס 5-1, ובכיתות א'-ב' בכל האשכולות. משרד החינוך מסבסד את התוכנית בהתאם למדד החברתי-כלכלי של הרשות המקומית, והסבסוד נע בין 150 שקלים ל-600 שקלים לתלמיד בחלוקת תשלומים עם ההורים כפורט  בטבלה זו:

המועצה האזורית משגב, הכוללת 35 יישובים, מודרגת בלמ״ס באשכול 7. ואולם, ששת היישובים הערביים שבמועצה (סלאמה, כמאנה, ראס אל עין, חוסינייה, ערב אלנעים ודמיידה) מדורגים באשכולות 1 ו-2. ביישובים אלה מתגוררים כ-7,800 תושבים, מהם כ-850 בגילאי 3-8 הרלוונטיים לתכנית ניצנים. מאחר ששיטת התקצוב מתחשבת בדירוגה של הרשות המקומית כולה, הסיוע הממשלתי המוצע להורים ביישובים ערביים אלה, אינו משקף את המצב הכלכלי שלהם. בשל דירוג המועצה האזורית, התכנית אינה מופעלת כלל בגילאי הגן, ודמי ההשתתפות של ההורים בתכנית לילדי כיתות א׳-ב׳ עומד על 450 ש״ח בחודש, שהינם פי 5 מהסכום הנהוג ביישובים באשכולות 1-3 בהם מסווגים היישובים הערביים במועצה. הורים ביישובים הערביים הללו מעידים כי סכום זה אינו מאפשר להם לרשום את ילדיהם לתכנית, ואכן היא איננה מופעלת בשני בתי הספר המשרתים את האוכלוסייה המתגוררת בהם נוכח מה שהמועצה מכנה ״היעדר ביקוש״. שיטת תקצוב זו מופעלת גם לתכנית ״בית הספר של החופש הגדול״, אך בקיץ האחרון מועצת משגב סבסדה באופן חלקי כדי לנסות לאפשר למשפחות ביישובים הערביים להשתתף בתכנית.

כפי שקיים פער כלכלי בין יישובי המועצה הערביים והיהודיים, כך גם קיים פער בהישגיהם הלימודיים של התלמידים במערכות החינוך השונות. כך למשל במבחני המיצ״ב לכיתות ח׳ בשנת 2019 נמצאו פערים משמעותיים בין התלמידים דוברי העברית והערבית בכל הפרמטרים:

ממוצע בבחינות מיצ״ב (כיתות ח׳) במועצה האזורית משגב

 
בעתירה שהוגשה באמצעות עו״ד איה חאג׳ עודה ממרכז עדאלה, נטען כי שיטת התקצוב הנוכחית פוגעת בזכות לשוויון בחינוך והיא מנוגדת לתכלית של צמצום הפערים עליה מצהיר משרד החינוך. כמו כן, הודגש כי קיים קשר ישיר בין מתן שירותי חינוך בשעות אחר הצהריים לבין יכולתן של משפחות הילדים להתפרנס, וכי יום הלימודים הקצר פוגע באפשרות ההורים לשפר את מעמדם הכלכלי. על כן, מתבקש בג״ץ בעתירה להורות למשרד לאמץ שיטת תקצוב שתבחן את הדירוג הסוציו האקונומי של כל יישוב באופן פרטני, ולא על פי המועצה אליו הוא משתייך, שכן במבחן התוצאה היישובים בהם מתגוררים העותרים מופלים לרעה.

עאטף מועדי מנכ״ל ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי מסר:

״העתירה שמה דגש על הצורך ליצירת שוויון הזדמנויות בחינוך כדי לעודד ולהבטיח את הצלחתם התלמידים הערבים בהמשך חייהם. התלמידים הערבים במשגב, כמו גם בעוד מועצות אזוריות נוספות, סובלים למעשה מאפליה כפולה: הם אינם זוכים להפניית משאבים שוויונית ולתקציבים ראויים המגיעים להם בבתי הספר בהם הם לומדים, ונוסף על כך נמנע מהם להשתתף בצהרונים ובקייטנות של החופש הגדול. משרד החינוך היה צריך בעצמו להכיר שיש  לתקן את הכשל במדיניות שלו ולהיענות לפניותנו, אך למרבה הצער אנו נדרשים לפנות לערכאות משפטיות.״

עו״ד איה חאג׳ עודה ממרכז עדאלה הוסיפה:

״שוב אנו מתמודדים עם עוד מנגנון מפלה שמעמיק את הפערים הקשים גם כך, בין האזרחים ערבים לכלל האוכלוסיה. מטרת תכנית הצהרונים היא לצמצם פערים חינוכיים וחברתיים, אך יוצא שהיישובים החלשים ביותר נענשים לכאורה על כך שצורפו למועצות חזקות. לבסוף לא מתאפשר למשפחות מהיישובים הללו להסתייע בכלים שנועדו גם להקל על מאמציהם להתפרנס. אם קיים רצון כלשהו להביא לצמצום פערים, הרי שיש לאמץ מדיניות שתתעדף את הילדים שהכי זקוקים לצהרונים ושתעודד ביקוש לשירותי חינוך משלימים, במקום לצפות מהורי הילדים לעמוד בתשלומים בלתי סבירים.״