זכויות אסירים בתקופת משבר הקורונה

בתי הכלא בהיותם מסגרות סגורות וצפופות מהווים מוקדי סיכון גבוה להתפרצות הקורונה. סיכון מוגבר זה כלפי האסירים מקבל משנה תוקף בשל השליטה הבלעדית של הרשויות בכל היבטי החיים של האסירים החל מתנאי המחייה הפיזיים בתאים, עובר בתנאי ההיגיינה וכלה בשירותי הבריאות. מטבע הדברים, רשויות הכליאה שולטות בצורה מוחלטת גם בכל הפעולות המניעתיות נגד התפשטות הקורונה וכן בבדיקות ובטיפולים הניתנים לחולים. לסיכון מוגבר זה מתווספת גם הפגיעות הנובעת מעצם היותם קבוצה מוחלשת שקל לפגוע בזכויותיה, במיוחד בימים של חירום בהם קל להצדיק פגיעה זו ואף להגביל את אפשרויות הפיקוח על הרשויות.

סגירת בתי הכלא כלפי העולם שבחוץ

מיד עם פרוץ מגיפת הקורונה ומאמצע חודש מרץ נסגרו בתי הכלא בפני מבקרים מבחוץ ונמנעה יציאת עצורים וכלואים.

בשלב ראשון, הותקנו תקנות שעת חירום אשר שינו את ברירת המחדל בהליכים פלילים ובמעצרים לקיום דיונים שלא בנוכחות עצור או אסיר (תקנות שעת חירום (דיוני מעצרים), התש״ף-2020; תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (קיום דיונים בהליכים פליליים באמצעים טכנולוגיים), התש״ף-2020). כמו כן, ככל שנוכחות זו נדרשת הרי היא תוחלף באמצעים טכנולוגיים המאפשר העברת קול ותמונה בזמן אמת או קול בלבד. ברור לכל כי הסדר זה פוגע בזכות לגישה לערכאות וזכות הייצוג וכן מונע מבית המשפט ואף מהסניגור להתרשם בצורה ישירה מהאסיר והעצור ותנאי כליאתו ולוודא שאינו עובר עינויים. הוראות המונעות נוכחות של של עצירים ואסירים בבתי משפט עוגנו השבוע (21.7.2020) בחוק (חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – דיונים בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים) (תיקון מס'2), תש"ף-2020 (תקף עד 15.8.2020)).

בנוסף, באמצעות תקנות שעת חירום (מניעת כניסת מבקרים ועורכי דין למקומות מעצר ובתי סוהר), התש"ף-2020 השר לביטחון פנים הכריז על מצב חירום ואסר על קיום ביקורים של עורכי דין ובני משפחה בבתי הכלא. תקנות אלה שללו בצורה גורפת את זכותם של האסירים הביטחוניים השפוטים להיוועצות עם עורכי דין. כמו כן, האיסור הזה בעצם מנע את הקשר היחיד הקיים בין האסירים הביטחוניים (כולל קטינים) לבין משפחותים, משום שנמנע מהם גם מלקיים שיחות טלפוניות.

למרות הפגיעה הגורפת והמוחלטת בזכויות חוקתיות ממעלה ראשונה של האסירים ולמרות שגם הרשות המבצעת עצמה מודה בבעייתיות שיש בהגבלה מעין זו והציעה כל מיני תיקונים להסדר, הרי עד היום 4 חודשים מהגשת עתירה באמצעות מרכז עדאלה בעניין הגבלות אלה, בית המשפט העליון טרם החליט בעתירה או נתן צו ביניים.

ב-9.6.2020 פקעה ההכרזה על מצב החרום, ולאחר מכן ב-15.6.2020 פקעו התקנות, ואין עוד איסור על ביקורים של משפחות ועורכי דין בבתי כלא. עם זאת, בימים אלה הממשלה מקדמת את הצעת חוק מניעת כניסת מבקרים ועורכי דין למקומות מעצר, תחנות משטרה, בתי סוהר, חדרי משמר ובתי הסוהר הצבאיים (הוראת שעה), השת"ף-2020 שיזמה (נמצאת בהכנה לקריאה שנייה-שלישית בוועדת הפנים והגנת הסביבה). הצעת חוק זו תאפשר לשר לביטחון פנים להגביל את כניסת עורכי דין ומבקרים לבתי כלא ומעצר באם שוכנע כי קיים חשש ממשי להדבקה בנגיף הקורונה בבתי הסוהר או באם קיימת התפשטות רחבת היקף של הקורונה במדינה. הוראת שעה זו, באם תאושר, תהיה תקפה למשך שנה שלמה.

ההגבלה על ביקורי משפחות ועורכי דין הצטרפה להחלטה קודמת של השר לביטחון הפנים להגביל את האפשרות של חברי כנסת לבקר אסירים ביטחוניים. איסור זה פוגע בזכות החסינות של חברי הכנסת על ידי הרשות המבצעת ומונע מהם למלא את תפקידם ולבצע את הפיקוח הפרלמנטרי הנדרש על הרשות המבצעת, ובמיוחד על רשות הכליאה הפועלת בעלת סמכויות רחבות שקשה לפקח עליהם. אך יתרה מכך, איסור זה פוגע בהגנה על אסירים ביטחוניים מפני הפרת זכויותיהם על ידי רשויות הכליאה. החשיבות של ביקורת מעין זו בלטה במיוחד בתקופת הקורונה כאשר ננעלו שערי בית הכלא בפני כל הגורמים האחרים אשר יכולים לבקר את האסירים ולפקח שזכויותיהם נשמרות ושרשויות הכליאה מבצעות את תפקידן. עם זאת, בית המשפט התעלם מהבקשה של ח"כ יוסף ג'בארין לאפשר לו לבקר בבית הכלא בתקופת הקורונה וב-15.7.2020 נתן פסק דין אשר משאיר את ההגבלה על ביקורי חברי כנסת על כנה.

יתרה מכך, החשיבות של ביקור חברי הכנסת חשוב במיוחד לאור השליטה הבלעדית של רשויות הכליאה גם במידע אשר מתפרסם מתוך בתי הסוהר (ראו בהמשך את העתירה של הגלבוע).

הצפיפות בבתי הכלא

ברחבי העולם קיימת ההבנה כי הצפיפות בבתי הכלא כשלעצמה מהווה מקור סכנה להדבקה, ולכך מתווספת גם העמדה של גורמים מקצועיים בינלאומיים בתחום זכיות האדם והבריאות, לפיה אין די במתן טיפולים בריאותיים נגד קורונה או בנקיטת צעדים אשר ימנעו את חדירת הנגיף לתוך בתי הכלא. חרף זאת, רשויות הכליאה בישראל סירבו לשקול כלל וכלל הפחתת הצפיפות באגפים של האסירים הביטחוניים. שכן, בעוד הם נקטו בשלל אמצעים להפחתת מספר האסירים ועצורים הפליליים כגון שחרור מנהלי, חופשות מיוחדות, איזוק אלקטרוני כחלופת מעצר, אשר הובילו לשחרור כ-900 אסירים פליליים, האסירים הביטחוניים הוחרגו גם מהסדרים אלה.

ב- 7.5.2020 מרכז עדאלה הגיש באמצעות עו"ד מאיסאנה מוראני, עתירה אשר דרשה ליישם את הנחיות משרד הבריאות לעניין שמירת הריחוק החברתי של 2 מ' גם בתאים של האסירים הביטחוניים בבית כלא גלבוע וכן פרסום מידע מועדכן ומפורט בערבית אודות המתרחש בתוך בתי הכלא. למרות הדחיפות של העתירה ולמרות היותה עוסקת בנושאים של חיים ומוות, בית המשפט נתן למדינה תקופה של 3 שבועות להגשת תגובתה. בתגובתה של המדינה נטען כי בעצם אין תחולה של הנחיות משרד הבריאות על האסירים בשל היותם מעין "תא משפחתי" אשר אינם מחויבים לשמור על ריחוק חברתי. לאחר הדיון בעתירה ב-23.7.2020, דהיינו כמעט 3 חודשים לאחר הגשת העתירה העוסקת בנושאים של חיים ומוות,.העתירה נדחתה ובג”ץ קיבל את עמדת המדינה. יצויין כי על פי הודעות שב"ס, בחודש האחרון אירעו לפחות 10 מקרים של חשיפה לסוהרים או סגל בית כלא אשר התברר שהם חולים וזאת ב-8 בתי כלא שונים, וזאת מבלי ששונו תנאי כליאתם של האסירים.

לקריאת העתירה - בג"ץ 2904/20 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ. שירות בתי הסוהר