עדאלה משוחח החודש עם עו"ד ג'מיל דקואר, שעבד בעבר בעדאלה. ג'מיל החל את הקריירה שלו כעורך דין כשעבד בעדאלה בשנים 2002-1998. בעבודתו בארגון הוא עסק בתיקים חשובים שנדונו בבתי המשפט. אחת העתירות שהגיש לבג"ץ עסקה במעמדה של השפה הערבית בישראל והיא נחשבת עתירה תקדימית. ג'מיל גם ייצג את עדאלה בפורומים בינלאומיים רבים. בהמשך עבד ג'מיל כעמית מחקר בארגון Human Rights Watch וכיום הוא מנהל הסנגור וראש התוכנית לזכויות אדם באיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות (ACLU) בניו יורק. הנהלת עדאלה וצוות הארגון גאים מאוד בהישגיו של ג'מיל ובהצלחתו בהגנה על זכויות אדם ברחבי העולם ובקידומן.

מה הניע אותך להתמחות במשפט זכויות האדם?
מה שהניע אותי להיות עורך דין המתמחה בזכויות אדם היה המציאות הפוליטית שבה גדלתי ושאליה התוודעתי מקרוב בפעילותי כתלמיד, הן בבית הספר התיכון והן באוניברסיטת תל אביב, שבה למדתי משפטים. הייתי המום ומזועזע מגילויי הגזענות נגד האזרחים הערבים בכלל ונגד סטודנטים ערבים בפרט, הן ברמה המוסדית והן ברמה החברתית. במסגרת פעילותי הפוליטית נבחרתי לראש ועד הסטודנטים הערבים באוניברסיטת תל אביב והייתי מייסד-שותף של תנועת הסטודנטים הערבים ג'פרה, שפעלה לקדם זכויות קיבוציות, צדק חברתי וכבוד לזכויות האדם. הייתי גם חבר מייסד של המפלגה הערבית הראשונה שקראה לישראל להפוך ל"מדינת כל אזרחיה". בסופו של דבר הייתי צריך למצוא דרך לממש את האידיאלים האלה או לפחות להתייחס אליהם באופן מעשי יותר. לדעתי, מסגרת שעוסקת בזכויות אדם ובהגנה על עניין ציבורי, כמו גם בהתדיינות משפטית לטובת הציבור, היא הדרך להגן על זכויות הפלסטינים בישראל ולקדם אותן.

מה היו האתגרים המשפטיים הגדולים ביותר שקיבלת על עצמך כעורך דין בעדאלה?
ברצוני להזכיר שלושה תיקים או סוגיות שבהם הייתי מעורב. הראשון הוא הובלה של שני תיקים שהתייחסו לזכויות שפה, שראשיתם בעתירה לבג"ץ נגד מע"צ, הרשות האחראית להתקנת תמרורים ושלטים בכבישים, ונגד משרד התשתיות. העתירה יצאה נגד מדיניותה של מע"צ, שהציבה בדרכים בין עירוניות שלטים שכמעט כולם נושאים כיתוב בעברית ואנגלית בלבד ואינם כוללים כיתוב בערבית, אף על פי שערבית היא שפה רשמית בישראל, שפתה של קהילת הילידים הפלסטינית, שמהווה 20% מאוכלוסיית המדינה. בעתירה ההיא העלינו טיעונים רבים המתייחסים לזכויות הקיבוציות של הפלסטינים בישראל ולזכות לשפה כחלק מהזכות לכבוד האדם. במובן הזה זו היתה עתירה תקדימית, שסללה את הדרך לעתירות רבות שעסקו בזכויות השפה שהוגשו בהמשך על ידי עדאלה וארגונים אחרים. בעתירה הזאת הגענו לבסוף לפשרה עם הממשלה, שהתחייבה להחליף בתוך חמש שנים את כל השלטים בכבישים הבין-עירוניים בשלטים הכוללים גם ערבית. בזמן הגשת העתירה רק 20% משלטי הדרכים כללו כיתוב בערבית, אבל בכולם היה כיתוב בעברית ובאנגלית.

בעקבות עתירה זו הגשתי עתירה חשובה נוספת שנוגעת לזכויות שפה. את העתירה הזאת הגיש עדאלה בשיתוף עם האגודה לזכויות האזרח והיא הופנתה נגד העיריות של חמש ערים מעורבות – רמלה, לוד, תל אביב-יפו, נצרת עילית ועכו. דרשנו שהעיריות האלה, שאחוז ניכר מתושביהן הם ערבים, יוסיפו את השפה הערבית לכל שלטי הדרכים, שלטי האזהרה ושלטים אחרים שכוללים מידע לציבור, המוצבים בשטח השיפוט שלהן. ב-2002 בג"ץ פסק לטובתנו, ברוב של שני שופטים נגד אחד. העתירה התקדימית הזאת נהפכה לעתירה המובילה בתחום זכויות השפה, בהדגישה את מעמדה של הערבית כשפה הרשמית השנייה במדינה. עם זאת, שני השופטים שפסקו לטובת העותרים סירבו להכיר בטענתנו לזכות לשפה המבוססת על זכויות לאומיות קיבוציות.

עתירה חשובה נוספת שעליה עבדתי מתייחסת להכרה בכפר הלא מוכר כמאנה שבגליל. זו היתה עתירה מאתגרת מאוד, משום שזו היתה הפעם הראשונה שבה עדאלה או ארגון אזרחי אחר דרש את התערבות בתי המשפט בהליכי התכנון, ככל שאלה נוגעים להכרה ביישוב מסוים. כמו יישובים לא מוכרים רבים אחרים, שחלקם לא קיבלו הכרה עד היום, גם כמאנה היה קיים זמן רב לפני הקמתה של מדינת ישראל. עם זאת, כשישראל החליטה לבסוף להעניק ליישוב הכרה רשמית ב-1995, באמצעות הגשת תוכנית מתאר לכמאנה, המתכננים גרעו משטח היישוב חלקים נרחבים וביניהם שכונת אל-ג'לאסה. אי הכללת השכונה ושכונות אחרות בשטח היישוב התבססה במידה רבה על קריטריונים מפלים. הרשויות חששו שההכרה באותן שכונות כחלק משטחו של כמאנה תסכן את התפתחותם העתידית של יישובים יהודיים סמוכים, שכמובן הוקמו על קרקעות שהופקעו משכניהם הערבים.

בשנת 2001 התקבלה פסיקה שתמכה בטיעוני העותרים. בג"ץ הורה לוועדת התכנון והבנייה המחוזית להגיש גרסה מורחבת של תוכנית האב לכמאנה, שבה ייכללו השכונות המערביות של הכפר וכן שכונת אל-ג'לאסה, בתוך 18 חודשים. חשנו שפסיקה זו היא ניצחון חשוב, משום שלראשונה גרמנו לבג"ץ להתייחס לסוגיה זו. תמיד היינו זהירים מאוד בתיקים הנוגעים לקרקעות ולזכויות תכנון, מכיוון שבתי המשפט הישראליים רשמו היסטוריה ארוכה של פסיקות שהיו חותמת גומי על מעשים של הפקעת קרקעות מפלסטינים ועל החלטות הנוגעות לקרקעות ולדיור. למרות התוצאה החיובית, פסיקת בג"ץ לא היתה סוף הסיפור ותושבי אל-ג'לאסה המשיכו במאבקם גם אחרי שעזבתי את עדאלה. הם נאלצו לשוב ולפנות לבג"ץ. ב-2005 עדאלה הגיש בקשה לפסיקה בעניין ביזיון בית המשפט, מכיוון שבשנים שמאז התקבלה פסיקת בג"ץ בעניין זה רשויות התכנון לא מילאו את התחייבויותיהן ולא הגישו תוכנית מתאר לכמאנה, שבה נכללת שכונת אל-ג'לאסה בשטח הכפר. בסוף 2005 רשויות התכנון הגישו תוכנית מתאר לכמאנה, שבה נכללה אל-ג'לאסה, וכך סוף סוף העניקו לשכונה הכרה רשמית.

תיק משפטי מאתגר נוסף שבו עסקתי התפתח בתחילת האינתיפאדה השנייה. הייתי חלק מקבוצה של עורכי דין שפעלה במאמץ משותף לייצג כמעט 1,000 ערבים אזרחי ישראלי שנעצרו על ידי כוחות הביטחון הישראליים בימים ובשבועות הראשונים של אוקטובר 2000. בג"ץ סירב לאפשר שחרור בערבות כמעט לכל העצורים, ובהם גם אלה שנעצרו בעילות מינוריות. זו היתה צורה של ענישה קולקטיבית, שנועדה להרתיע ולהשתיק את המחאה של הפלסטינים בישראל ואת הסולידריות שלהם עם הפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה. היו גם מקרים רבים של אלימות משטרה, או התנהגות לא הולמת של שוטרים, שמעולם לא נחקרו כראוי על ידי בתי המשפט או הפרקליטות. בהקשר זה עדאלה, לראשונה, מילא תפקיד מוביל ויסודי. ימים ספורים לאחר שהחלו פעולות המחאה והמעצרים כינסנו פגישה שבה השתתפו כ-150 עורכי דין ערבים, כדי לתאם את המאמץ להגן על מאות העצורים ולהעניק להם ייצוג, מה גם שהסניגוריה הציבורית לא יכלה למלא את התפקיד הזה. זה היה מאמץ בעל חשיבות מכרעת, על רקע העוינות שהתפתחה בציבור הישראלי כלפי הפלסטינים בכלל וכלפי ההפגנות וההתנגשויות בין הציבור הערבי למשטרה, שהובילו למותם של 13 אזרחים פלסטינים לא חמושים ולפציעתם של מאות אחרים. המאמץ הזה הוביל לתפקיד החשוב השני שעדאלה מילא באירועים אלה – התביעה לדין וחשבון מאנשי המשטרה האחראים להריגת 13 הצעירים ודרישת צדק בשם משפחות ההרוגים באמצעות ועדת החקירה הממלכתית לאירועי אוקטובר 2000 (ועדת אור) ובהמשך באמצעות משרד המשפטים. הפלסטינים אזרחי ישראל תוארו פעם נוספת כאויבי המדינה ועדאלה התייצב להגן על זכויותיהם, לקדם אותן ולהבטיח שהלגיטימיות שלהם לא תיפגע.

מה לקחת אתך מהתקופה שבה עבדת כעורך דין בעדאלה לארגונים שאליהם הצטרפת אחר כך - Human Rights Watch ו-ACLU?
אני חושב שהדבר החשוב ביותר שלקחתי מעדאלה הוא ההבנה איך ליישם באופן אפקטיבי עקרונות, נורמות וכלים משפטיים במאבק נגד עוולות ואפליה, ואיך להשתמש באופן אסטרטגי בנקודות לחץ, כדי להשיג שינוי ולקבל סעדים אפקטיביים. לעתים קרובות החוק ובתי המשפט מציעים לקבוצות מודרות ומקופחות תחושה של שייכות. בעדאלה למדתי איך להשתמש בכלים משפטיים לקידום היעד שבו אני מאמין, בלי להסתכן בשיתוף פעולה ובדיכוי נוסף. למדתי גם מהן אמינות ומקצועיות בכל האמור בהגנה על זכויות של אנשים. לקחתי את היכולת לעסוק בעריכת דין שאינה קשורה להתדיינות בבתי משפט. אתה לא רק פונה לבתי המשפט, אלא גם נוקט פעולות אחרות. אחד ההישגים החשובים ביותר של עדאלה הוא פעילות משפטית מחוץ לבתי המשפט, ובכלל זה פעילות בינלאומית ועבודת חינוך ציבורי מסוגים שונים, בין אם מדובר בגיליון האלקטרוני של עדאלה או במחברות עדאלה.