בג"ץ דן ביום שני, 24 בספטמבר 2007, בעתירה שהגיש מרכז עדאלה ב-2004 נגד מינהל מקרקעי ישראל וקרן קיימת לישראל, בדרישה לבטל את מדיניות המינהל ואת תקנה 27 לתקנות חובת המכרזים, המונעת מאזרחי המדינה הערבים להשתתף במכרזים לשיווק קרקעות קק"ל. בג"ץ, בהרכב שבו ישבו נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש והשופטים אליקים רובינשטיין ועוזי פוגלמן, אימץ את ההצעה שגיבשו קק"ל והיועץ המשפטי לממשלה, שלפיה בשלושת החודשים הקרובים אפשר יהיה למכור לערבים קרקעות שבבעלות קק"ל. לפי ההצעה, כשחלקת אדמה בשליטת קק"ל נמכרת או מוחכרת לאזרחים ערבים, המדינה תיתן לקק"ל פיצוי בדמות קרקע חלופית באזור אחר. בג"ץ גם החליט לדחות דיונים נוספים בעתירה זו לפרק זמן של שלושה חודשים.

מנכ"ל עדאלה, עו"ד חסן ג'בארין, ועו"ד סוהאד בשארה מעדאלה, התנגדו בדיון בבג"ץ להצעת הפרקליטות לחילופי אדמות בין המדינה לקק"ל. הם הסבירו שצעד זה ינציח את האי שוויון בהקצאת קרקעות בישראל ויאפשר לקק"ל לשמר בידה אדמות בהיקף הקיים – 2.5 מיליון דונם, שהם 13% מכלל האדמות בישראל. על אדמות שבבעלות קק"ל אפשר להקים רק יישובים יהודיים. עו"ד ג'בארין ועו"ד בשארה התנגדו להצעת הסדר חילופי הקרקעות, גם מכיוון שכרוכה בו העברת אדמות מדינה לקק"ל – מוסד המכיר בפומבי בכך שהוא נוקט מדיניות מפלה בתחום הקרקעות. עדאלה התנגד להצעת הפרקליטות לדחיית ההסדר, בטענה שלרשות הפרקליטות וקק"ל עמד די זמן מאז הגשת העתירה – ב-2004 – כדי להציע פתרון ארוך טווח לאפליה שיוצרת המדיניות שנוקטת הממשלה בכל הנוגע להחכרת אדמות קק"ל.

כ-2 מיליון דונם מקרקעות המדינה הועברו לקק"ל על ידי המדינה. המיליון הראשון הועבר בשנת 1949 והמיליון שני הועבר לקק"ל בשנת 1953. העברת האדמות הובילה להענקת מעמד מיוחד לקק"ל בחקיקה הישראלית ותרמה לתפישה הרואה בקק"ל גוף מכריע בשיח הציבורי, בכל הקשור למדיניות הקרקעית בישראל.

מינהל מקרקעי ישראל מנהל לפי החוק את כל מה שמוגדר "קרקעות ישראל". האדמות שמנהל מינהל מקרקעי ישראל הן קרוב ל-93% מקרקעות המדינה, כולל אדמות קק"ל.

בעקבות הגשת העתירה ב-2004, ביקשה הקרן הקיימת לישראל כי בית במשפט העליון לא ידון בסוגיות המועלות בעתירה, בנימוק שאלה ממוקמות "בלב לבם של צמתים אידיאולוגיים, מכוננים. הן מחייבות דיון והכרעה בשאלת אופייה וזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, באחריות הדדית ובשותפות הגורל לעם היהודי בתפוצות". קק"ל הוסיפה וטענה כי "השוויון אין משמעו זכותו של פלוני להתיישב דווקא באדמתו של אלמוני. כשם שיהודי אינו זכאי להתגורר דווקא על אדמות ווקף מוסלמי, או על קרקע השייכת לאחת מן הכנסיות, כך גם מי שאינו יהודי אינו זכאי לבור לו דווקא קרקע המוקדשת ללאום היהודי על מנת לממש את זכותו לשוויון".

מינהל מקרקעי ישראל כמוסד ציבורי שהוקם לפי חוק מיוחד, אינו רשאי לאמץ עמדות ו/או מטרות אשר מנוגדות לעקרונות היסוד, והתקשרות עם צד ג' אינה פוטרת את הרשות הציבורית מתחולת המשפט החוקתי. מדיניות מפלה מטעם המינהל, גם אם היא ננקטת בשם צד ג', מעבירה מסר שלילי מצד המדינה כלפי אזרחיה הערבים והופכת את המדינה לשותפה למעשה מפלה, פוגע ומשפיל באוכלוסייה שלמה, המהווה מיעוט לאומי בישראל.

עדאלה טען בעתירה, שמדיניות מינהל מקרקעי ישראל מנוגדת לחוק המסמיך, היינו לחוק חובת המכרזים, תשנ"ב-1992, ולדיני המכרזים הכלליים. שכן, חוק חובת מכרזים אוסר מפורשות על אפליה על רקע לאום. בנוסף נטען, כי מדיניותו של המינהל ותקנה 27 הנ"ל אינן מקיימות את פסקת ההגבלה שבחוקי היסוד, בהיותן מפלות על רקע לאום ומכיוון שאינן נשענות על חקיקה של הכנסת. לעניין התקנת נטען בתגובת קק"ל, כי ביטול התקנה לא יהיה בו כדי לחייב הקצאת אדמות קק"ל למי שאינם יהודים, מכיוון שביטול תקנת הפטור אינו משחרר את המדינה מחובתה כלפי קק"ל לנהל את אדמות קק"ל, בהתאם לתזכיריה של קק"ל משנת 1961.

ב-18 ביולי 2007 אושרה בקריאה טרומית בכנסת הצעת חוק גזענית, שכותרתה "הצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון – ניהול קרקעות קרן קיימת לישראל לטובת העם היהודי), התשס"ז-2007". הצעת החוק, שהוגשה על ידי חבר הכנסת אורי אריאל מהאיחוד הלאומי – מפד"ל, קובעת כי אדמות בבעלות קק"ל יוקצו ליהודים בלבד. לפי הצעת החוק, לחוק מינהל מקרקעי ישראל, התש"ך-1960, יתווסף סעיף חדש שכותרתו "ניהול מקרקעי קק"ל". לפי הסעיף החדש, "על אף האמור בכל דין, לא יראו בהחכרת מקרקעין של קק"ל לצורך יישוב יהודים על קרקעות אלה הפליה פסולה". יתרה מזו, "לעניין כל דין, מסמכי ההתאגדות של קק"ל יתפרשו בהתאם לאומד דעתם של מייסדי קק"ל ומתוך השקפה לאומית-ציונית".

מסמכים רלוונטיים
 דו"ח מיוחד על קק"ל ועתירת עדאלה