בני הזוג זבידאת, קול אחר בגליל, הקשת הדמוקרטית המזרחית, במקום - מתכננים למען זכויות תכנון, המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי, הבית הפתוח וארגון עדאלה, עתרו לבג"ץ ביום ראשון 23.9.2007 לביטולן של ועדות הקבלה האזוריות המופעלות לסינון מועמדים למגורים בישובים הקהילתיים בישראל בטענה כי קיומן אינו מתיישב עם זכותו של האזרח לבחור את מקום מגוריו בכל יישוב המוקם על ידי מדינת ישראל או שלוחיה ובמיוחד כאשר מדובר ביישוב שאינו מיועד לאוכלוסייה בעלת מאפיינים ייחודיים. העתירה הוגשה באמצעות עו"ד סוהאד בשארה מארגון עדאלה, כנגד מינהל מקרקעי ישראל, ועדת הקבלה האזורית ליישובי משגב, ורקפת כפר קהילתי-אגודה שיתופית להתיישבות בע"מ, אליו ביקשו בני הזוג זבידאת להתקבל. מתכננת הערים והאזורים הנאא חמדאן מעדאלה אספה והכינה את חומר העתירה הקשור לאפלייה בתכנון ובהקצאת האדמות נגד הערבים, ועל היישובים הקהילתיים בישראל.

בני הזוג פאתנה ואחמד זבידאת הם שני אזרחים ישראלים בוגרים מצטיינים של המחלקה לארכיטקטורה באקדמיה לאמנויות ועיצוב "בצלאל" בירושלים, למדו באיטליה במסגרת תוכנית חילופי סטודנטים מצטיינים ופאתנה אמורה להתחיל, בשנת הלימודים הקרובה, את לימודיה לקראת תואר שני בארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, לאחר שזכתה במלגת עזריאלי היוקרתית. לאחר שנישאו בקיץ 2006, ביקשו השניים לגור בישוב רקפת שבמועצה אזורית משגב. השניים חיפשו ישוב קטן מרווח ובלתי צפוף והמעניק רמת שירותים גבוהה, בו יוכלו לבנות את ביתם לפי מיטב אמונתם הארכיטקטונית ולגדל את ילדיהם לעתיד.

בהתאם לנוהלים על פי החלטה מס' 1015 של מועצת מינהל מקרקעי ישראל, התבקשו בני הזוג לעבור הליך קבלה שבמסגרתו היה עליהם לערוך מבחן "התאמה חברתית" שהנו אחד הקריטריונים לקבלה לישובים הקהילתיים. בפגישה עם חברי ועדת הקבלה האזורית במשגב, בה ישבו סגן ראש המועצה האזורית משגב, נציגת הסוכנות היהודית ונציגת ועדת הקליטה ברקפת נמסר להם, בין היתר, כי מועמדותם נדחתה מחמת אי התאמה חברתית על פי חוות הדעת המקצועית.

בעתירה טענה עו"ד בשארה, בין היתר, כי קריטריון "ההתאמה החברתית "זה אינו מעוגן בחקיקה כלשהי, אינו ברור,עמום ולא ספציפי, דבר המותיר שיקול דעת רחב ביותר לקבוצה קטנה של אזרחים לקבוע גורלם של מועמדים רבים בעניין מגוריהם. בנוסף לכך קריטריון זה פוסל משפחות ערביות מלהתגורר בישובים הקהילתיים הללו, הוא פוסל יהודים ממוצא אתיופי או ממוצא מזרחי, משפחות חד הוריות, רווקים, ואחרים.

העותרים הוסיפו וטענו, כי, "ענייננו בחלוקת קרקע ציבורית ביישובים לא ייעודיים אשר כללי המשפט הציבורי מחייבים את חלוקתם באופן שוויוני ולפי עקרונות הצדק החלוקתי שלפיהם, כל אזרח זכאי להתגורר בכל יישוב כזה או בכל כפר או עיר במדינת ישראל." פסילת מועמדותו של האזרח או התושב אמורה להיות אך ורק על בסיס נימוקים ענייניים שאינם קשורים לתכונותיו האישיות, מעמדו החברתי, מעמדו האישי, השקפותיו הפוליטיות, נטיותיו המיניות, צבע עורו או מוצאו העדתי או הלאומי. ועל כך מבחן זה איננו ענייני והוא פוגע בזכותו של האזרח או התושב לבחור מקום מגוריו במדינה ללא הגבלות שרירותיות. העותרים המשיכו וציינו, כי "אישים עם מוגבלות פיזית או מוגבלות מנטאלית, עניים, אקדמאיים, מובטלים, עשירים, עבריינים, שופטים, נשים, גברים, דתיים, חילוניים, ימניים בדעותיהם או שמאליים בהשקפותיהם, קיצונים או מתונים, יהודים מזרחיים, יהודים אשכנזים או אזרחים ערבים –ואחרים, כולם זכאים להתגורר בכל עיר, עיירה כפר או ישוב לא ייעודי במדינת ישראל." וכל סירוב לקבלם על בסיס אחת מהתכונות האלו, טענו העותרים, מהווה פגיעה בכבודו, שוויונו וחירותו של הפרט.

יצוין שבטרם פנייתם לבג"ץ, הגישו בני הזוג ערר למינהל מקרקעי ישראל, כנגד החלטת ועדת הקבלה האזורית במשגב לדחות את מועמדותם, אך מר יעקב אפרתי, מנהל מינהל מקרקעי ישראל דחה את עררם בינואר השנה ואישר את החלטת ועדת הקבלה האזורית כאמור.

ההחלטה הנ"ל חלה ומיושמת לגבי כ-697 יישובים. יישובים אלו מהווים כ-68.5% מסך כל היישובים במדינת ישראל ,ו -85% מכלל היישובים הכפריים בישראל. יחד עם זאת אחוז האוכלוסייה המתגוררת בישובים אלו מגיע אך ורק ל כ- 5.2% מכלל אוכלוסיית אזרחי המדינה (371.7 אלף תושבים). יישובים אלו ממוקמים ומאוגדים מוניציפאלית ב-52 מועצות אזוריות ברחבי המדינה, וחולשות על כ-81% משטח המדינה .

- יישובים קהילתיים וחקלאיים, שחלה עליהם החלטה 1015, לפי מחוזות וגודל אוכלוסייה

מסמכים רלוונטיים
  העתירה