בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית דין לענייני מים, דחה ב-13 בספטמבר 2006 ערר שהגיש מרכז עדאלה בשם יותר ממאה משפחות ערביות-בדואיות המתגוררות בכפרים הלא-מוכרים בנגב, נגד סירובו של נציב המים לספק להן מי שתייה נקיים. במרכז עדאלה מתכוונים להגיש ערעור לבית משפט העליון נגד החלטת בית הדין.
בערר שהוגש על ידי עדאלה ב-20 באפריל 2005 נטען, כי התושבים שבשמם הוגש הערר זכאים למימוש זכותם ההומניטרית והבסיסית למים, הבאה להבטיח תנאי מחיה מינימליים. זכות זו מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וכן במשפט הבינלאומי. לאור זאת, טוענים בעדאלה, נימוקיו של בית הדין לדחיית הערר אינם רלוונטיים, שכן הם מתייחסים לדיון אחר, שלא הועלה על-ידי מגישי הערר. דיון זה נוגע לסוגיה פוליטית, שעניינה הסדרת התיישבותם של האזרחים הערבים-הבדואים בכפרים הלא-מוכרים.
למשל, בנמקו את החלטתו מציין השופט רון שפירא, אב בית הדין, בין היתר, כי הערר מתייחס לכאורה לחיבור למים, אולם מאחוריו מסתתרת סוגיה רחבה יותר של הסדרת "ההתיישבות הבדואית", כלשונו. על סמך הנחה מוטעית זו קבע בית המשפט כי אין לו ולא לנציב המים הסמכות להתערב בשיקולים הנוגעים להסדרת יישובים. בית המשפט הוסיף כי אין הוא מתעלם מהקיפוח והאפליה שמהם סובלים התושבים הבדואים, אולם לדעתו אין זו הדרך להסדרת בעיית הכפרים הלא מוכרים. המשמעות היא, כי בית המשפט אכן הכיר בזכות למים כזכות בסיסית הנגזרת מהזכות לכבוד ולחיים, אם כי קבע כי זכות זו איננה מוחלטת וניתן להגבילה. במקרה זה הגבלת הזכות נעשית, מכיוון שיש אינטרס ציבורי "ברור שלא לעודד התיישבויות בלתי חוקיות נוספות".
בעדאלה, כאמור, מביעים תמיהה על מסקנתו זו של בית המשפט ומדגישים כי הערר אינו מבקש כלל וכלל להסדיר את עניין ההתיישבויות והוא נסוב אך ורק על זכותם הבסיסית של תושבי הכפרים הלא מוכרים למים, גם אם עניין התיישבותם טרם הוסדר על ידי המדינה. עוד טוענים בעדאלה, כי החלטת בית המשפט הופכת למעשה את נציב המים לכלי שרת בידי הממשלה, הפועלת לנישול האזרחים הערבים-הבדואים תושבי הכפרים הלא-מוכרים בנגב, באמצעות אי הספקת שירותים בסיסיים, כמו הזכות למי שתייה נקיים.
הערר לבית המשפט הוגש בזמנו, באמצעות עו"ד מרואן דלאל, בשמם של שישה מתושבי הכפרים הלא מוכרים בנגב, שכל אחד מהם מייצג מספר רב של משפחות מכפר לא מוכר. קודם להגשת הערר הגיש עדאלה בשנת 2001 עתירה לבג"ץ בעניין זכאותם למים של תושבי כמה מהכפרים הלא מוכרים. בג"ץ קבע בזמנו בין היתר כי הדרך הנאותה למימוש זכויותיהם למים של תושבי הכפרים הלא מוכרים היא הגשת בקשות אינדיווידואליות לוועדה להקצאת מי שתייה שהיא המוסמכת להמליץ בפני נציב המים לבצע חיבורי מים. בעקבות המלצת בג"ץ הגישו התושבים בקשה לוועדה. זו דחתה את הבקשה ולכן הוגש הערר לבית המשפט המחוזי.
הערר הוגש בשמם של העותרים מר עבדאללה אבו מסאעד, המייצג 15 משפחות מהכפר הלא מוכר תל-אלמלח; מר טווילע אל-גנטמי, המייצג 11 משפחות מהכפר הלא מוכר גאטאמאת; מר אברהים אל-אטרש, מייצג 10 משפחות; מר סלים אבו אל-קיעאן, המייצג 34 משפחות מהכפר הלא מוכר אם אל-חיראן; מר עיד סלמאן אל-נבארי, המייצג 40 משפחות מהכפר הלא מוכר תל-ערד; מר אברהים סבייח אל-הוואשלה, המייצג 18 משפחות מהכפר הלא מוכר תלאע רשיד.
וע 609/05 עבדאללה אבו מסאעד ואח' נ' נציב המים ואח'. (ניתן ביום 13/09/06).