לעררביום 5.9.2004 הגיש ארגון עדאלה ערר לועדה המחוזית לתכנון ובניה – מחוז צפון, לפי סעיף 152 לחוק התכנון והבנייה, בשמם של בני הזוג עאדל ועיטאף סואעד, על החלטתה של הועדה המקומית לתכנון ובניה – משגב, מיום 4.8.2004, ובה היא דוחה את בקשתם של העוררים למתן היתר בניה בקרקע לבניה שבבעלותם בישוב כמון.
העוררים הנם בני זוג ולהם 4 ילדים, המתגוררים בישוב כמון, כאשר מר סואעד הנו אחד הבעלים של חלקה 1 בגוש 18850. החלקה הנ"ל כלולה בשטח תוכנית מתאר הישוב כמון, והיא מיועדת על פי תוכנית המתאר מס' ג/4389, למגורים. החלקה חולקה למגרשים לבניה עצמית, במסגרת תוכנית איחוד וחלוקה מחדש. החלקה נמצאת כיום כאי כמעט ריק בתוך הישוב כמון ומוקפת בוילות יהודיות, כאשר הועדה המקומית לתכנון ובניה-משגב ממאנת עד כה להוציא כל היתרי בניה בו. בעוד שבמגרשים מסביב לחלקה, הבניה קיימת ומוסדרת על פי היתרים אשר ניתנים, על ידי הועדה, ללא כל קושי וללא כל עיכוב.
במהלך שנת 1997, הגישו בני הזוג סואעד, בקשה להיתר בניה, על מגרש 68 שבחלקה הנ"ל. מאז הגשת הבקשה ועד לחודש אוגוסט 2004, מיאנה הועדה המקומית מלדון בבקשתם של בני הזוג סואעד, והאחרונים התבקשו הלוך ושוב לערוך תיקונים שונים לבקשתם וכן להשיג את הסכמת מינהל מקרקעי ישראל לבקשה להיתר, שכן למינהל מקרקעי ישראל כ- ½ מטר מרובע במגרש שגודלו כ- 1800 מטר מרובע.
ביום 4.8.04, ולאחר טרטור של כ- 7 שנים, החליטה הועדה המקומית לתכנון ובניה – משגב, לדחות את בקשת בני הזוג סואעד להיתר. הועדה הסבירה בהחלטתה כי הן מינהל מקרקעי ישראל והן ועד הישוב כמון התנגדו לבקשה להיתר, ועל כן הבקשה נדחית, בין היתר, מאחר ויעוד החלקה הנדונה שונה מחקלאי למגורים עקב טעות, שכן יוזמי התוכנית לא ידעו כי הנה קרקע פרטית וכי התוכנית יצרה מגרשים בבעלות משותפת מבלי שנעשה הליך של איחוד וחלוקה, ועל כן הוצאת היתר הבניה תסכל כל אפשרות לנצל את עודפי המגרשים בבעלות משותפת. עוד נימקה הועדה, כי תוכנית ג/במ 217 משנת 1995, אשר אינה חלה על הקרקע הפרטית, שינתה את מערכת הדרכים בישוב וביטלה חלק כביש העובר בחלקה הפרטית וכך נוצר המצב כי אין למגרשים בחלקה הפרטית פתרון נגישות וכי בשטח נשוא בקשת ההיתר אין תשתיות ציבוריות. לבסוף הוסיפה הועדה, כי מן הראוי כי משפחת סואעד תעבור להתגורר בישוב כמאנה וכי הם עלולים לגרום לבעיות חברתיות כתוצאה ממגוריהם בכמון.
עו"ד סוהאד בשארה טענה בערר, כי מזה שנים רבות, בני הזוג עושים את כל אשר עולה בידם, על מנת לקבל היתר בניה לבניית בית מגורים להם ולילדיהם. לכל אורך שנות ההתרוצצויות אחרי הועדה, מעולם לא הועלה טיעון העדר תשתיות, מעולם לא הועלה על ידי הועדה טיעון העדר דרכי גישה, מעולם לא הועלה על ידי הועדה טיעון בנושא איחוד וחלוקה מחדש ומעולם לא הועלה על ידי הועדה טיעון לגבי זהותם של העוררים, בעיות חברתיות וכד'. על כן, פועלת הועדה בחוסר תום לב ובניגוד לסדרי מינהל תקינים, בכך שהיא סומכת את החלטתה על נימוקים המועלים פעם ראשונה בגוף ההחלטה.
עוד טענה עו"ד בשארה, כי החלטת הועדה ונימוקיה מסירים כל ספק מהעובדה כי משך 7 השנים החולפות נקטה הועדה בסחבת בלתי עניינית במטרה למנוע ממשפחת סואעד לבנות את בית מגוריהם בתוך הישוב כמון, בשל היותם ערבים. האבסורד בעניין זה גדל נוכח העובדה כי העוררים ומשפחתם התגוררו באזור, שכיום בשטח הישוב כמון, עוד בטרם החלה בניית הישוב כמון, ועד ליומנו זה.
בערר נטען, כי החלטת הועדה, לדחות את בקשתם להיתר, הינה שרירותית, לא לתכלית ראויה, לא נשענת על שיקולים ענייניים, לא נסמכת על תשתית עובדתית ראויה, בלתי מידתית, בלתי סבירה, ניתנה בניגוד לחוק התכנון והבניה ותוך כדי חריגה בוטה מסמכות, ניתנה בחוסר תום לב ותוך כדי פגיעה בזכויות יסוד של העוררים.
עוד נטען בערר, כי החלטתה של הועדה הנה מפלה על רקע לאום ו/או דת ו/או מוצא. שכן, השתלשלות העניינים מראה בבירור כי מה שהנחה את הועדה, משך כל השנים שחלפו, הוא היות העוררים ערבים ועל כן מגוריהם בישוב כמון אסור שיימשכו.