לעתירהבג"ץ פסק 1.9.2004 בהחלטה תקדימית, כי זכותם של אסיר ועצור להפגש עם עורכי דינם שמורה להם גם כאשר הם שובתים רעב. בג"ץ קבע עוד, כי המקרים בהם סירב שירות בתי הסוהר לאפשר קיום מפגשים כאלה היו, כפי שהודתה באת כוח המדינה, שלא כדין. בג"ץ נתן תוקף של פסק דין גם להתחייבות המדינה לאפשר מעתה ואילך מפגשים של עורכי דין עם אסירים ועצורים שובתי רעב.
פסק הדין ניתן על ידי השופטים אליהו מצא, אשר גרוניס ויהונתן עדיאל בעתירתם המשותפת של ארגון עדאלה, באמצעות עו"ד ארנה כהן, ושל האגודה לזכויות האזרח, באמצעות עו"ד סוניה בולוס. העתירה הוגשה ביום 28.8.2004 בשמם של שבעה עורכי דין, אשר ביקשו להפגש עם אסירים ועצורים שובתי רעב מאז הוכרזה השביתה ונדחו, ובשמם של שבעה ארגוני זכויות אדם נוספים: אל-דמיר, מנדלה, אל-חק, האגודה הערבית לזכויות האדם, האגודה למען האסיר, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל והמוקד להגנת הפרט.
יבתחילת חודש אוגוסט הכריזו העצירים והאסירים המסווגים כביטחוניים על כוונתם לפתיחה בשביתת רעב כמחאה על תנאי כליאתם הירודים. בסמוך להכרזה על שביתת הרעב, החל שב"ס למנוע מעורכי דין להיפגש עם אסירים, המסווגים כביטחוניים, ובמקצת מהמקרים אף עם עצורים בבתי סוהר שונים. שב"ס הודה במקצת המקרים בכתב ובעל פה, כי מניעת המפגש של עורכי הדין עם האסירים והעצורים הינה בשל העובדה כי הם שובתים רעב. כך למשל, במכתב התשובה של קצינת האסירים בבית הסוהר גלבוע על פנייתו של עו"ד מוחמד נעאמנה, בה ביקש לתאם מפגש עם האסיר מוחלס בורגל, צוין בזו הלשון: "בהמשך לפנייתך מתאריך 25.8.04, לא מאושר מפגש עם הנ"ל לאור סירובו לאכול".
עורכות הדין כהן ובולוס ציינו בעתירה, כי הימצאותו של אדם בבית סוהר אינה שוללת ממנו זכויות יסוד, למעט כפי שמתחייב מהמאסר, וכי על בית המשפט מוטלת חובה אקטיבית להבטיח שהאסיר ימשיך ליהנות מזכויותיו גם כשסוגרים עליו את חומות בית הסוהר. הן הדגישו, כי סירובו של שב"ס להתיר לעורכי דין להיפגש עם אסירים ועצירים, המסווגים כביטחוניים והשובתים רעב, מהווה הפרה בוטה של זכותם החוקתית של אסירים ועצורים אלה להיפגש עם עורכי דינם באופן סדיר ונוגדת את הוראותיו המפורשות של החוק. עורכות הדין הדגישו עוד, כי גם אם בפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש), תשל"ב-1971 נקבע, כי שביתת רעב מהווה עבירת משמעת בבית סוהר, הרי הפקודה עצמה איננה מסמיכה את שב"ס לשלול את זכותו החוקתית של האסיר או העציר להיפגש עם עורך דינו כעונש על השביתה.
העותרים הדגישו עוד, כי האיסור על קיום המפגשים של עורכי דין עם אסירים ועצורים השובתים רעב נוטל מהם את הערובות להגנה על זכויות חוקתיות נוספות של הכלואים, ובהן הזכות לחיים ולשלמות הגוף, הזכות לכבוד וזכות הגישה לערכאות שיפוטיות. כן נטען בעתירה, כי האיסור שהטיל שב"ס מסכל את יכולתם של עורכי הדין, המטפלים בענייניהם של אסירים השובתים רעב, לקיים את חובתם המקצועית ליתן שירות נאות למרשיהם, וכי הוא מגביל את זכותם החוקתית לחופש העיסוק, המעוגנת בחוק יסוד: חופש העיסוק.
יצוין, כי במקביל למניעת המפגש של האסירים והעצורים שובתי הרעב עם עורכי הדין, מונע שב"ס גם קיום ביקורי משפחות במתקני הכליאה, ואף חברי כנסת אינם מורשים ע"י שב"ס להיפגש עם אסירים ועצירים אלה. "בנסיבות אלו", נטען בעתירה, "לאסירים ולעצורים שובתי הרעב אין כל קשר עם העולם החיצוני".