בג"ץ דן ביום שני, 27 באוקטובר 2008, בעתירות שהגישו ארגון עדאלה והמוקד להגנת הפרט בשם משפחות של אסירים תושבי רצועת עזה וארגוני זכויות אדם, בדרישה לאפשר לתושבי רצועת עזה לבקר את יקיריהם בבתי הכלא הישראליים באופן סדיר. מאז יוני 2007 החליט הצבא לשלול לחלוטין ובאופן גורף את ביקורי משפחות האסירים מרצועת עזה. בג"ץ לא הכריע בסוגיה.

עו"ד עביר בכר מעדאלה טענה בעתירה, כי שלילת ביקורי המשפחות הביאה הלכה למעשה לבידודם המוחלט של כאלף אסירים ולניתוקם מהעולם החיצוני. שלילת הביקורים מביאה גם להפסקת האספקה של מצרכים בסיסיים לאסירים בבית הכלא, לרבות כספים שהיו מסופקים בדרך כלל על ידי המשפחות, מכיוון שמשפחות האסירים הן הגורם הבלעדי המורשה להעביר להם חפצים אלמנטריים למחייתם בבית הכלא. "עולה חשש כבד, כי שלילת הביקורים נועדה ליצור לחצים על הפלגים הפלסטיניים להיענות לדרישות הישראליות באופן שהופך את הכלואים הפלסטינים למוחזקים כבני ערובה המשמשים אמצעי לשם השגת מטרה זרה לתכלית כליאתם", טען עדאלה בעתירה.

בתשובת המדינה, שהוגשה לבג"ץ בשבוע שעבר, נטען כי מאז סיום יישומה של תוכנית ההתנתקות הסתיים גם הממשל הצבאי על רצועת עזה. לפיכך, "על מדינת ישראל לא מוטלת כל חובה לאפשר את כניסתם לשטחה של תושבי רצועת עזה המוגדרת ישות עוינת הנשלטת על ידי ארגון טרור ואשר מצויה במצב לחימה פעיל עם מדינת ישראל".

עוד נטען בתשובת המדינה, כי "כשם שלא יעלה על הדעת, למשל, כי מדינת ישראל תהיה מחויבת להכניס לשטחה נתין איראני, נתין לבנוני או נתין סורי לשם ביקור קרוב משפחתו הכלוא בישראל, כך אין היא מחויבת להכניס לשטחה את תושבי רצועת עזה". המדינה הוסיפה כי פתיחת המעברים לרצועת עזה מסכנת את שלומם של החיילים והאזרחים המוצבים בהם.

העותרים הדגישו, כי העברתם של הכלואים הפלסטינים אל תוך שטחה של ישראל מקימה חובה מוגברת על המדינה לאפשר להם להיפגש עם משפחותיהם בתנאים ובתדירות סבירים. המדינה קיבלה על עצמה התחייבות זו כאשר נדרשה להתמודד עם שאלת חוקיות העברתם של אלפי אסירים לשטחה בניגוד לנורמות המשפט הבינלאומי.

מסמכים משפטיים:

העתירה

תגובת המדינה