בג"ץ דן ב-7 באוקטובר 2007 בעתירה שהגיש מרכז עדאלה ב-2004 נגד המוסד לביטוח לאומי ומשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, בדרישה לבטל הוראות חקיקה אשר שוללות את קצבת הבטחת ההכנסה ממי שבעלותו או בשימושו רכב מנועי. בעקבות הדיון הורה בג"ץ (הרכב השופטים: אילה פרוקצ'יה, אליקים רובינשטיין וסלים ג'ובראן) לעותרים להגיש עתירה מתוקנת התואמת לתיקון החדש לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1980, וזאת בתוך 45 ימים. על המדינה להגיש את תגובתה לעתירה המתוקנת 45 ימים לאחר מכן. העתירה הוגשה על ידי מרכז עדאלה בשם עותר מכפר משהד, המקבל גמלת הבטחת הכנסה, ובשם ארגון סאות אל-עאמל.

העתירה שהגיש עדאלה תקפה את החוקתיות של סעיף 9א(ב) לחוק הבטחת הכנסה ותקנה 10(ג) לתקנות הבטחת הכנסה, השוללים קצבת הבטחת הכנסה ממי שבבעלותו או בשימושו רכב מנועי. סעיף 9א(ב) לחוק הבטחת הכנסה ותקנה 10(ג) לתקנות הבטחת הכנסה קובעים, כי מי שיימצא זכאי לקצבת הבטחת הכנסה אך בבעלותו ו/או בשימושו רכב מנועי, תישלל ממנו כליל גמלת הבטחת ההכנסה. העותרים טענו, כי הוראות החוק והתקנות פוגעות בזכויות יסוד חוקתיות. נטען עוד, כי קריטריון השימוש ברכב ו/או הבעלות על רכב אינו רלוונטי לעניין רמת מחייתם של תובעי הקצבה, הוא מפלה ופוגע בעקרון השוויון. כמו כן נטען, כי הוראות החוק והתקנות הינן בלתי סבירות באופן קיצוני משום שאינן עושות כל הבחנה לעניין סוג הרכב, שוויו, עלויות החזקתו ומי הנושא בהן; בין מי שבבעלותו רכב לבין מי שהרכב בשימושו; ואינן נותנות כל משקל לנסיבות האישיות של תובעי הבטחת ההכנסה, כמו הצורך ברכב, מקום מגורים, קיומה של תחבורה ציבורית באזור מגוריו של התובע ותדירותה.

בעקבות הגשת העתירה תוקן חוק הבטחת הכנסה, בכך שהוכנסו אליו שני חריגים לשלילת הגמלה ממי שבבעלותו או בשימושו רכב. החריג הראשון אפשר למקבלי השלמת הכנסה להשתמש ברכב או לרכוש רכב, בתנאי שנפח המנוע של הרכב אינו עולה על 1,300 סמ"ק ובחודש שבעדו השתלמה הגמלה מלאו לרכב לפחות שבע שנים מתום שנת הייצור שלו; או רכב שנפח המנוע שלו 1,600 סמ"ק ומלאו לפחות 12 שנים מתום שנת הייצור שלו. עו"ד סאוסן זהר ממרכז עדאלה טענה, כי חריג זה יוצר הפרדה בין מקבלי גמלת השלמת הכנסה לבין מקבלי גמלת הבטחת הכנסה. הפרדה זו מהווה הפליה אסורה נגד קבוצת מקבלי הבטחת הכנסה, שכן מלכתחילה חוק הבטחת הכנסה נועד להגן על קבוצת מקבלי גמלת הבטחת הכנסה באמצעות הבטחת הכנסה מינימלית לכל אדם שאין בכוחו לספק לעצמו הכנסה הדרושה לקיום בסיסי ומינימלי. מכאן נטען כי אין קשר בין תכלית חוק הבטחת הכנסה לבין החריג שהוסף בתיקון האחרון לחוק הבטחת הכנסה.

החריג השני מאפשר לקבוצת מקבלי הבטחת הכנסה להשתמש ברכב או לרכוש רכב בתנאים מצטברים, שלפיהם בחודש או בחודשיים שבהם השתלמה גמלת הבטחת ההכנסה, פוטר מקבל הגמלה ממקום עבודתו; למקבל הגמלה רכב אשר נפח המנוע שלו אינו עולה על 1,300 סמ"ק ובחודש שבעדו השתלמה הגמלה מלאו לרכב לפחות שבע שנים מתום שנת הייצור שלו או שנפח המנוע שלו 1,600 סמ"ק ומלאו לפחות 12 שנים מתום שנת הייצור שלו ובעשרת החודשים שקדמו לחודש שבו פוטר תובע הגמלה השתלמה לו גמלת השלמת הכנסה.

עו"ד זהר טענה, כי קיומם באופן מצטבר של תנאים מגבילים אלו הינו אבסורדי ובלתי ממשי. שכן, בחודשיים הראשונים ממועד הפיטורים חייב התובע להגיש תביעה לדמי אבטלה וזאת לפי חוק הביטוח הלאומי. הגמלה תשולם לתקופה מינימלית של 50 ימים ולתקופה מקסימלית של 175 ימים. מכאן, שעד אשר תאושר התביעה וישולמו דמי האבטלה למלוא תקופת הזכאות יעברו במקרה המקסימלי 175 ימים, שהינם קרוב לשישה חודשים. על כן הסיכוי שתובע מפוטר ימלא אחר תנאי זה הינו אפסי. עוד הוסיפה עו"ד זהר, שתחולתו של חריג זה מוגבלת עוד יותר בכל הנוגע לתובעים ערבים. מרבית התובעים הערבים המגישים תביעות לדמי אבטלה הינם עובדים לשעבר של קרובי משפחה, אשר במהלך עבודתם קיבלו תלושי שכר כדין. לכן עובר הטיפול בתביעתם לחוקרים מטעם יחידת המשטרה הכלכלית, לצורך חקירת נאמנות התובע בדבר החשד לקבלת תלושי שכר פיקטיביים, לנוכח הקשרים המשפחתיים הקיימים בין התובע לבין מעסיקו לשעבר. במקרים אלו, החקירה נמשכת חודשים ארוכים. גם כאן עוברת התקופה הקצובה שנקבעה בתיקון לחוק הבטחת הכנסה.

בתגובה לטיעוני מרכז עדאלה, טענה המדינה כי ההבחנה בין מקבלי הבטחת הכנסה למקבלי גמלת הבטחת הכנסה הינה חוקית, מכיוון שהיא מבוססת על "שיקולי מדיניות לגיטימיים של המחוקק הראשי, המבקש לעודד השתלבות של תובעי גמלת הבטחת הכנסה בשוק העבודה, ולו באופן חלקי". באשר לאי שלילת הגמלה מתובע שהשתמש ברכב או רכש רכב בעקבות פליטה זמנית וקצרה ממעגל העבודה לצורך מציאת מקום עבודה חלופי, טענה המדינה "כי אין היגיון וטעם בהתנאת קבלת הגמלה בתקופה זו במכירת הרכב ביום הפסקת העבודה לשם רכישת רכב אחר במקומו עם תחילת העבודה החדשה".

מסמכים:
העתירה
תגובת פרקליטות המדינה
תגובת עדאלה