ביום 6.10.2005 הגיש עדאלה עתירה לבג"ץ, בשם אזרח ערבי מהיישוב הערבי הבדואי רהט שבנגב ובשם הארגון. האזרח הערבי נשוי לאשה שאינה אזרחית, שנולדה באזור טול כרם שבשטחים הכבושים. לשניהם שלוש בנות, בנות ארבע, שנתיים ושנה, שהן אזרחיות ישראל. בני הזוג נמצאים בהליך של איחוד משפחות. העתירה, שהוגשה נגד המינהלה לקידום הבדואים, מינהל מקרקעי ישראל ומשרד הבינוי והשיכון, יוצאת נגד מדיניות הקצאת הקרקעות המונהגת ביישובים הערביים הבדואיים בנגב ונגד מדיניות הסיוע בדיור שמנהיג משרד הבינוי והשיכון. העותרים גם ביקשו מבג"ץ להוציא צו ביניים, המונע שיווק מגרשים ביישובים הבדואיים עד לסיום הדיון בעתירה. הם ביקשו שבג"ץ יקבע את העתירה לדיון דחוף בפניו.

המינהלה לקידום הבדואים משווקת מגרשים לבניית בית ביישובים הבדואיים בנגב, על קרקעות שבשליטת מינהל מקרקעי ישראל. בטופס הבקשה לרכישת מגרש, הערוך על ידי המינהלה לקידום הבדואים והמוגש לה, קיימים שני תנאי סף: שירות בצבא או בכוחות ביטחון אחרים; קבלת תעודת זכאות לסיוע בדיור ממשרד הבינוי והשיכון. כמו כן, על פי מדיניות משרד הבינוי והשיכון, תעודת זכאות כאמור אינה מוענקת לאזרח הנשוי לאשה שאינה אזרחית ישראל.

העתירה, שהוגשה על ידי עו"ד מרואן דלאל מעדאלה, גם תוקפת את החלטה מספר 1028 של מינהל מקרקעי ישראל (מיום 2.5.2005), הדנה בשיווק קרקעות ביישובים הבדואיים בנגב. על פי החלטה זו, מוענקת למי ששירתו בצה"ל או בכוחות הביטחון הטבה מופלגת, בדמות הנחה משמעותית בתשלום על הקרקע. כן ניתנת להם הטבה משמעותית בתשלום על פיתוח הקרקע.

העותרים טענו כי תנאי הסף שמציבה המינהלה לקידום הבדואים להגשת בקשה לרכישת קרקע אינם חוקיים, משום שהם מפלים לרעה את מי שלא שירת בצבא או בכוחות ביטחון אחרים ואת מי שנשוי לאשה שאינה אזרחית ישראל, אך זקוק על פי מצבו החברתי-הכלכלי לסיוע בדיור ועונה על הגדרות משרד הבינוי והשיכון לעניין זה. העותרים טענו כי מדיניות משרד הבינוי והשיכון לשלול סיוע בדיור ממי שעונה על הגדרה של חסר דיור מטעמו, אך ורק משום שאותו אזרח נשוי ללא אזרחית, היא בלתי חוקית, מפלה, מבוססת על שיקולים בלתי רלבנטיים ופוגעת בזכות למשפחה ובעקרון טובת הילד, מכיוון שהיא פוגעת בבנותיו של העותר, שהן אזרחיות ישראל.

העותרים תקפו את החלטת מינהל מקרקעי ישראל להעניק הנחות משמעותיות במדיניות הקצאת הקרקע למי ששירתו בצבא או בכוחות ביטחון אחרים, מכיוון שזו מפלה את מי שלא שירתו בכוחות אלה. העותרים טענו כי השירות הצבאי אינו שיקול רלבנטי למדיניות שיווק קרקעות בכלל, ולמדיניות שיווק מגרשים ביישובים הבדואיים בנגב בפרט. העותרים סיכמו את העתירה בציינם כי המינהלה לקידום הבדואים ומינהל מקרקעי ישראל "אימצו שיקולים זרים במטרה, ככל הנראה, להביא להצטרפות אזרחים בדואים לצבא, בתמורה להטבות כלכליות, ביודעם את מצוקתה החברתית והכלכלית של אוכלוסייה זו, לרבות ביישוב רהט. בכך הם הצטרפו למשרד הבינוי והשיכון, אשר גם הוא אימץ שיקול זר של מעמד בן הזוג או בת הזוג של האזרח כדי למנוע מהם סיוע בדיור. עתירה זו ממחישה את האבסורד של התנהלות המשיבים בפרט, והרשויות בכלל, מול האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב. אבסורד אשר אינו מצליח להיפרד מהמעמד של אי חוקיות, חוסר סבירות ושרירות ולו לרגע אחד".

ב-17 באוקטובר הגישה המדינה תגובה על הבקשה למתן צו מניעה. בתגובה נאמר כי "שני הנתונים שבהם עוסקת העתירה - שירות בכוחות הביטחון כמו גם זכאות לסיוע כ'חסר דיור' ממשרד בינוי ושיכון - אינם מהווים תנאי להגשת בקשה לרכישת מגרש ביישוב רהט או בכל יישוב ערבי בדואי אחר (אף כי נוסח הטופס יכול להטעות בעניין זה). ואמנם, משהופנתה שימת לב המינהלה לכך, פועלת היא לתיקון נוסח טופס הבקשה כך שיובהר כי אין המדובר בדרישות חובה, אלא בבקשה לצרף מסמכים אלה, אם וככל שהם מצויים בידי המבקש".

בנוגע למתן סיוע בדיור לבני זוג שאחד מהם אינו אזרח ישראל, הובהר בתגובת המדינה כי באפריל 2005 שונה הנוהל ומאז יש להגיש סיוע גם לזוג כזה, "וזאת בתנאי שבן הזוג שאינו אזרח ישראלי שוהה בארץ".

תגובת המדינה מתייחסת גם להנחה ברכישת הקרקע הניתנת לתושבים בדואים ששירתו בכוחות הביטחון. המדינה מבקשת להשיב בנושא זה בפירוט לקראת דיון שייקבע לפני שלושה שופטים, והיא מתנגדת לקביעת דיון דחוף בעניין.

 לעתירה
 לבקשה לצו ביניים וקיום דיון דחוף