תוכנית המתאר המחוזית לאזור באר שבע (תמ"מ 14/4, שינוי מס' 23) מתעלמת מקיומה של כמחצית מהאוכלוסייה הערבית הבדווית במחוז הדרום ואינה מסדירה את מעמדם התכנוני של היישובים הערביים הבלתי מוכרים בנגב, נאמר בהתנגדות לתוכנית שארגון עדאלה הגיש ביום 31.10.07 למועצה הארצית לתכנון ובנייה. בהתנגדות נאמר גם שהתוכנית ממשיכה במדיניות ריכוז האוכלוסייה הערבית הבדווית ביישובים המוכרים הקיימים ובפגיעה הקשה בזכותם של התושבים הערבים בנגב, אזרחי המדינה, לשוויון, לדיור הולם ולכבוד.

מתכננת הערים והאזורים הנא חמדאן ועו"ד סוהאד בשארה מעדאלה, שניסחו את ההתנגדות, ציינו כי בין יעדי התוכנית נקבעו צמיחה ופיתוח של המטרופולין לקליטת הביקושים החזויים לדיור, "לצורכי הגידול והפיתוח של האוכלוסיות השונות במרחב ובכלל זה לאוכלוסיית המגזר הבדווי ויישובה, לתעסוקה, לשטחי פנאי ונופש ולמשאבי הטבע והנוף". במסמכי התוכנית אף היתה התייחסות לצורך ב"קביעת מיקום וכללים לתכנון יישובים במגוון דגמים לצורך הסדרת ההתיישבות הבדווית".אבל בתוכנית עצמה לא ניתן ביטוי לצרכים אלה והיא נוסחה מתוך התעלמות מוחלטת מהמצב הקיים, מצרכיה המיידיים של האוכלוסייה הערבית, מהפערים הקיימים בין היישובים הערביים והיהודיים באזור ומצורכי הפיתוח העתידיים של האוכלוסייה הערבית בו.

האוכלוסייה הערבית בנגב מונה 156.4 אלף נפש, שהן 27.7% מאוכלוסיית האזור. כמחצית מאוכלוסייה זו מתגוררת בעשרות כפרים ומתחמים לא מוכרים, הסובלים מהעדר שירותים בסיסיים כמו מים וחשמל ומהעדר שירותי בריאות וחינוך. שטח המגורים של הכפרים והמתחמים הלא מוכרים באזור נפת באר שבע מוערך בכ-306,000 דונם. אחת ההצעות המרחביות להסדרת ההתיישבות הבדווית ביישובים הבלתי מוכרים בתוכנית המטרופולין היא סימון "אזור נוף כפרי חקלאי משולב" או אזור חיפוש. גבולותיו של אזור זה מצומצמים ביותר והוא מוציא משטחו את הרוב המכריע של הישובים והמתחמים הבלתי מוכרים, וכולל אך ורק כ- 28% מהשטחים עליהם מתיישבת כיום האוכלוסייה בכפרים והמתחמים הבלתי מוכרים, כפי שעולה מחוות דעתו של ד"ר יוסף ג'בארין אשר צורפה להתנגדות.

בנוסף, וכפי שעולה מחוות הדעת הנ"ל, נטען בהתנגדות, כי מרחב החיפוש הנ"ל, ובשל מגבלות ואילוצי פיתוח (כגון: מערכות תשתיות ארציות; שטחים ירוקים; אזור תעשייה ואילוצים סביבתיים שונים) הנו, הלכה למעשה, מרחב פיקטיבי אשר איננו מספק מענה אמיתי להסדרת ההתיישבות הערבית הבדווית בנגב. המגבלות הקיימות במרחב החיפוש אינן מאפשרות הקמה או ליתר דיוק הכרה אפילו ברוב היישובים הבלתי מוכרים הממוקמים בתחומו.

דהיינו, למרות ההצהרות על הרצון לקדם את היישובים הלא מוכרים בנגב, תוכנית המטרופולין מנציחה את הבעיה. התוכנית מתעלמת מקיומם של כפרים אלה, שאף אינם מופיעים בתשריטיה, מזכויותיה של האוכלוסייה הערבית הילידה באזור ומצרכיה המרחביים והתרבותיים. בה בעת המדינה ומוסדותיה מקימים יישובים חדשים לאוכלוסייה היהודית, חלקם בקרבת יישובים בלתי מוכרים או במקומם. בכך מגבירה התוכנית את הפערים המרחביים והחברתיים בין האוכלוסייה הערבית לאובלוסייה היהודית בנגב.

התוכנית אף מאשרת שימושים שונים בקרקעות שבהם קיימים יישובים לא מוכרים, ובין היתר למגורים, אך לא לאוכלוסיי ההערבית. במלים אחרות, היא מתייחסת למרחב כאל מרחב ריק, כאילו אין בו קיום לעשרות אלפי תושבים ערבים המתגוררים בו עשרות רבות של שנים.

באשר לפיתוח הכלכלי אותו מציעה התוכנית, נטען בהתנגדות, כי אין ביכולתה של התוכנית להביא לפיתוח כלכלי צודק ושוויוני, דבר אשר יגרום להמשך ואף החמרת המצב החברתי והכלכלי הקשה הקיים ולהגדלת הפערים הקיימים. נטען עוד, שלאור המצב החברתי הכלכלי הקשה של האוכלוסייה הערבית בנגב, ולאור הפערים הכלכליים התהומיים בין הערבים לבין היהודים באזור: "מן הראוי היה שהתוכנית תשקיע מאמץ רב יותר ותגבש תוכנית כלכלית מיוחדת לאוכלוסייה הערבית בדווית בדרום, אשר תיקח בחשבון את המאפיינים החברתיים והכלכליים הקיימים ואת המאפיינים התרבותיים של האוכלוסייה, ותגבש תוכנית מיוחדת, יצירתית ושונה אך צודקת, שביכולתה לנצל אותם מאפיינים ותביא לפיתוח כלכלי נאות ואמיתי".

לאור כל האמור לעיל, דרשו המתנגדים לבטל את הפקדת התוכנית והחזרתה לתכנון מחדש והפעם תוך שמירה על עקרונות התכנון, ובין היתר, עקרון שיתוף הציבור, השוויון, הסבירות, המידתיות, השקיפות, ייצוג הולם וכן הוראות החוק. ועוד, שהתכנון העתידי יתאמץ למצוא פתרון הולם ומקובל לבעיית הכפרים הבלתי מוכרים באזור הנגב ולתת ביטוי מלא לרצונות ושאיפות האוכלוסייה הערבית בעניין זה.

ההתנגדות