82 מתושבי וראשי המשפחות בכפר הלא מוכר עתיר-אום אל-חיראן פנו, בסוף חודש אוקטובר 2007, למועצה הארצית לתכנון ובנייה וביקשו להכיר בכפרם, לסמן אותו במפות הקיימות, לתכנן בעבורו תוכנית מתאר מקומית ולקדם את פיתוחו בהתאם. בקשה זו נכללת בהתנגדות שהגישו התושבים לתוכנית המתאר המחוזית החלקית למטרופולין באר שבע, תמ"מ/23/14/4, באמצעות עדאלה ועמותת במקום.

בהתנגדות, אשר הוכנה ע"י מתכננת הערים הנא חמדאן ועורכת הדין סוהאד בשארה מעדאלה ומתכנן הערים סזאר יהודקין מבמקום, נטען, בין היתר, כי התוכנית אינה כוללת פתרונות התיישבות ראויים לאוכלוסייה הערבית הבדווית בנגב בכלל, ולתושבי עתיר-אום אל-חיראן בפרט. התוכנית פוגעת בזכויות יסוד של התושבים ומהווה נדבך נוסף במדיניות של אפליה בהקצאת משאבים לצורכי מגורים והתיישבות של האוכלוסייה הבדווית בנגב.

לפי התוכנית, בשטח שבו שוכן כיום הכפר עתיר-אום אל-חיראן, באזור נחל יתיר, יקום יישוב חדש המיועד ליהודים בלבד – חירן – שבו אמורים לגור בין 7,000 ל-10,000 תושבים. באותו מרחב מתוכננים שני יישובים יהודיים נוספים בשם כרמית ויתיר. המדינה מבקשת לפנות את כלל תושבי עתיר-אום אל-חיראן ולשכן אותם בעיירה הבדווית חורה, הסמוכה לכפרם. לשם כך הגישה המדינה נגדם תביעות פינוי ובקשות למתן צווי הריסה.

בעתיר-אום אל-חיראן מתגוררים כ-1,000 תושבים, כולם בני שבט אבו אלקיעאן. עד לשנת 1948, התגוררו בני שבט אבו אלקיעאן באזור ואדי זובאלה (שבו יש כיום אדמות המוקצות לקיבוץ שובל). הם התגוררו באזור תקופה ארוכה, בנו שם את כפרם ועיבדו אדמות שבבעלותם לצורכי מחיה. אחרי הקמתה מדינת ישראל, בשנת 1948, התבקשו בני השבט על ידי הממונים בממשל הצבאי לעזוב את אדמותיהם. תחילה הועברו לאזור חירבת אל-הוזייל, שממנה עברו מאוחר יותר לאזור ג'גילי (כיום קיבוץ להב), כוחלה ואבו כף. ב-1956 הצטוו התושבים לעבור לאזור נחל יתיר ומאז הם גרים שם. אף שעברו למקום בהוראת הממשל הצבאי, יישובם לא זכה להכרה והם אינם נהנים משירותים בסיסיים. בשנת 1963 ביקשה המדינה להעביר חלק מהאדמות שהועמדו לרשות בני שבט אבו אלקיעאן באזור יתיר לידי הקרן הקיימת לישראל לשם נטיעת יער. במשך השנים העבירה המדינה אדמות נוספות לרשות קק"ל. למרות זאת, בני שבט אבו אלקיעאן מעוניינים להמשיך ולהתגורר בכפר ולקיים אורח חיים מסורתי.

בהתנגדות נאמר כי תמ"מ/23/14/4 אינה עונה על אחת ממטרותיה המרכזיות – הסדרת ההתיישבות הבדווית בכפרים הלא מוכרים הקיימים בשטח התכנית. חוסר ההתייחסות אל הכפר בתוכנית חוסמת כל אפשרות עתידית להכיר בו ולהסדירו מבחינה תכנונית במיקומו הנוכחי. עדאלה, במקום ותושבי עתיר-אום אל-חיראן דורשים מהמועצה הארצית לתכנון ובנייה להורות על תיקון התוכנית, לסמן את הכפר עתיר-אום אל-חיראן במפות כהתיישבות כפרית בדווית קיימת, להכיר ביישוב ולהכין לו תוכנית מתאר, להכין תוכנית לביצוע תשתיות בכפר ולהגדיר בתכניות המתאר אפשרות לפתח אזורי תעסוקה בכפר, לשם הבטחת מקורות פרנסה סבירים לתושביו.

ההתנגדות