English |  عربي

דוחות מיוחדים

חיפוש

 עם

המשרד הראשי:

סניף הנגב:

דואר אלקטרוני :

ארגון עדאלה הגיש, ביום חמישי 27.10.05, עתירה לבג"ץ למתן צו על תנאי נגד שרת החינוך, מנהלת מחוז הדרום במשרד החינוך, הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז הדרום, המועצה הארצית לתכנון ובנייה ומינהל מקרקעי ישראל. עדאלה דורש בעתירה לספק הסעות לילדים המתגוררים בכפר הלא מוכר א-זערורה שבנגב אל הגנים ביישובים הסמוכים או לחלופין להקים בכפר מבנים שישמשו כגנים לילדים אלה (גילאי 3-4).

העתירה הוגשה באמצעות עו"ד מוראד א-סאנע, בשם עדאלה, בשמם של 51 מילדי הכפר ובשם שורה של ארגונים העוסקים בקידום החינוך בקרב הבדואים בנגב.

בג"ץ התבקש לקיים דיון דחוף בעתירה, הואיל ו- 280 ילדים גילאי שלוש-ארבע תושבי א-זערורה, ממשיכים לשהות בביתם מאז תחילת שנת הלימודים ואינם הולכים לגנים. הסיבה לכך היא, סירובו של משרד החינוך לאפשר הקמת מבנים או הצבת קרוואנים ניידים בכפר כדי שישמשו כגני ילדים מחד, וסירובו של המשרד לספק לילדים הסעות שיאפשרו להם להגיע לגנים בכפרים סמוכים מאידך. המשרד, באמתלות שונות, לא קיים הבטחות קודמות שנתן לבית המשפט בעניין ההסעות, ומשום כך הוגשה העתירה בפעם השלישית.

עדאלה טען בעתירה, כי מצב הדברים הנוכחי פוגע בזכותם החוקתית של ילדי הכפר א-זערורה לקבל חינוך. הוא הוסיף וטען, כי אין הזכות לחינוך מותנית במעמד הפורמלי של היישובים בהם מתגוררים הילדים. לדבריו, משרד החינוך לא מקיים את הוראות חוק לימוד חובה, תשי"ט – 1949, אשר הרחיב בתיקון מס' 16 משנת 1984 את תחולת החוק וקבע, כי חינוך חובה יחול על ילדים החל מגיל 3 במקום גיל 5. כמו כן, תיקון זה נועד ליתן מענה לאוכלוסייה הענייה שאינה יכולה לשלוח את בניה לגנים בתשלום או שאין ביישובה גנים לגיל הרך. תושבי א-זערורה נמנים על "אוכלוסיית היעד" שתיקון זה נועד לשרת וזאת לאור מצבה הסוציו-אקונומי הירוד של אוכלוסייה זו. אולם, תושבי א-זערורה וילדיהם לא נהנים מהחלתו של החוק מאחר ואין גנים בקרבת מגוריהם, ואין הסעות לגנים אחרים.

עוד נטען כי, משרד החינוך אינו מספק הסעות עבור ילדי כפר א-זערורה לגני הילדים בכפרים הסמוכים ובכך הפר את התחייבותו כלפי בית המשפט בשתי העתירות הקודמות. התוצאה היתה, הפרת זכות הילדים לקבלת חינוך חינם עפ"י החוק.

העתירה הראשונה בעניין זה, הוגשה ע"י עדאלה לפני כשנתיים. אולם עתירה זו נמשכה, בהתאם להמלצת בית המשפט, לאחר שמשרד החינוך טען, כי ביצוע חוק לימוד חובה הוקפא והמשרד אינו מקים עוד גנים לגילאי שלוש-ארבע, תוך שמירה על זכות העותרים לחזור ולפנות לבית המשפט. בשלב יותר מאוחר, התברר לעותרים, כי משרד החינוך ממשיך ומקים גני ילדים במקומות רבים, וזאת בניגוד להודעתו בפני בית המשפט. מכאן הוגשה העתירה השניה לפני כשנה.

בעתירה השניה, שב הארגון ודרש ממשרד החינוך להקים גני ילדים בכפר א-זערורה. המשרד טען, כי אין אפשרות להקים מבנים בכפר, וכי ילדי הכפר מוסעים לגנים ביישובים הסמוכים ועל כן מקבלים הם חינוך ביישובים הנ"ל. בעקבות טענת משרד החינוך, נוצר הרושם (המוטעה) בבית המשפט, לפיו הילדים מממשים את זכותם לחינוך עקב הסעתם לגנים ביישובים הסמוכים. בית המשפט ראה בכך פתרון סביר המייתר את התערבותו והחליט לדחות את העתירה, תוך שהוא ממליץ בפני הצדדים לבוא בדברים על מנת להבטיח כי לילדים יסופקו הסעות אל הגנים שמחוץ ליישובם, והותיר בפני העותרים את האפשרות לחזור לבית המשפט בעתירה מתאימה, במידה ועניין ההסעות לא יוסדר.

משרד החינוך לא הסיע את הילדים אל הגנים ביישובים הסמוכים, כפי שהתחייב כלפי בית המשפט, עקב בעיות בטיחות לטענתו. פניות הורי הילדים למשרד החינוך באמצעות עדאלה להסעת הילדים לא נענו. בעקבות זאת, הוגשה העתירה השלישית והנוכחית לבג"ץ בדרישה להסיע את ילדי הכפר בגילאי 3-4 לגנים ביישובים הסמוכים ולחילופין, הקמת מבנים אשר ישמשו כגני ילדים בכפר א- זערורה.