English |  عربي

דוחות מיוחדים

חיפוש

 עם

המשרד הראשי:

סניף הנגב:

דואר אלקטרוני :

פרקליטות המדינה הגישה ב-17 בנובמבר 2005 בקשה לקיים דיון נוסף בבג"ץ, בעקבות פסק הדין שאסר על הצבא להשתמש באזרחים פלסטינים כ"מגן אנושי" בשטחים הכבושים. בבקשה, שהוגשה בשם שר הביטחון, שאול מופז, והרמטכ"ל, דן חלוץ, טענה פרקליטות המדינה שפסק הדין יצר תקדים משפטי שיגרום נזק לפעולות שמנהל הצבא. בבקשה נטען גם כי פסק הדין מוטעה מבחינה משפטית. הפרקליטות טענה כי דיון נוסף לפני הרכב מורחב, שישקול פעם נוספת את הסוגיה, מוצדק בנסיבות אלה.

ב-6 באוקטובר 2005 פירסם בג"ץ פסק דין, שבו קיבל עתירה שהגיש מרכז עדאלה במאי 2002 בשם שישה ארגוני זכויות אדם ישראליים ופלסטיניים. בפסק הדין קבעו נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, המשנה לנשיא השופט מישאל חשין והשופטת דורית ביניש, כי השימוש שעושה צה"ל באזרחים פלסטינים בעת פעולות לביצוע מעצרים בשטחים מהווה הפרה של המשפט הבינלאומי ההומניטרי. בג"ץ אסר על הצבא להשתמש באזרחים פלסטינים בפעולותיו לביצוע מעצרים בגדה המערבית, לרבות באמצעות "נוהל אזהרה מוקדמת".

"נוהל אזהרה מוקדמת" איפשר לצבא להסתייע באזרחים במבצעים למעצר פלסטינים חשודים בשטחים, אם התקיימו שני תנאים: האזרח לא "סירב לסייע" והמפקד הצבאי בשטח קבע שהמבצע אינו מסכן את שלומו של האזרח. העותרים תבעו לאסור על השימוש ב"נוהל אזהרה מוקדמת", בין השאר משום שהוא מבוסס על ההנחה השגויה שלפיה האזרחים הפלסטינים מסייעים לכוחות הצבא מרצונם החופשי, שכן שום פלסטיני לא יסכים מרצונו החופשי להושיט סיוע לכוח כובש בשטח כבוש. ה"סיוע" שנותן אזרח לכוחות הצבא הוא בגדר השתתפות בפעולה צבאית, האסורה על פי המשפט הבינלאומי ההומניטרי.

בבקשה לדיון נוסף טענה פרקליטות המדינה כי שופטי בג"ץ טעו בקביעתם כי "נוהל אזהרה מוקדמת" הוא הפרה של המשפט הבינלאומי ההומניטרי. הפרקליטות הוסיפה כי אף שהמשפט הבינלאומי ההומניטרי קובע שאסור לאלץ אזרחים לספק לצבא סיוע בפעילותו המלחמתית, הוא אינו מונע קבלת עזרה מאזרח, אם הדבר נעשה בהסכמת האזרח. בהתייחסה להיקף ההסכמה טענה הפרקליטות כי אי אפשר לטעון באופן גורף שלא תהיה הסכמה אמיתית בכל המקרים. גם אם אין הסכמה אמיתית, טענה הפרקליטות, הנוהל שנוקט צה"ל אינו אסור על פי המשפט הבינלאומי ההומניטרי, משום שהאזרח אינו משתתף בפעולה המלחמתית של הצבא, אלא רק מזהיר אחרים מפניה, משיקולים הומניטריים. במלים אחרות, הפרקליטות טענה כי הצבא יכול, לפי המשפט הבינלאומי ההומניטרי, לאלץ אדם לספק לו "סיוע הומניטרי" (האזהרה), בפעולה לביצוע מעצרים.

המדינה הוסיפה כי קביעת בג"ץ בדבר אי חוקיותו של "נוהל אזהרה מוקדמת" על פי המשפט הבינלאומי אינה רק מוטעת, אלא גם טומנת בחובה "משמעויות קשות... כלפי מדינת ישראל".

בפסיקתו מאוקטובר 2005 קבע בג"ץ, כי צה"ל אינו יכול לנצל את האוכלוסייה האזרחית לצרכיו ואינו יכול לכפות עליה לשתף פעולה אתו. בג"ץ קיבל את טיעוני עדאלה וקבע כי "לאור חוסר השוויון בין הכוח התופס לבין התושב המקומי, אין לצפות כי התושב המקומי יתנגד לבקשה להעביר אזהרה למי שמבקשים לעוצרו. אין לבסס נוהל על הסכמה, כאשר ברבים מהמקרים זו לא תהא אמיתית... יש להימנע מכניסה למצב בו תתבקש הסכמה זו".

לפי נוהלי בית המשפט העליון, השופט הבכיר ביותר בעליון שלא היה חבר בהרכב שהוציא את פסק הדין בעתירה צריך להחליט, אחרי שיבחן את תגובת הארגונים שהגישו את העתירה, אם לקבל את בקשת הפרקליטות לדיון נוסף או לא. בהחלטתו מיום 27.11.2005 ביקש השופט ריבלין כי המשיבים יגישו את תגובתם לבקשה לדיון נוסף בתוך 60 ימים.

עו"ד מרואן דלאל מעדאלה, שייצג את העותרים בעתירה זו, אמר שהמשיבים יודיעו לבית המשפט, ש"דרישת הפרקליטות משוללת יסוד משפטי ולכן יש לדחותה. המשפט הבינלאומי ההומניטרי אוסר במפורש על כוחות צבא בשטח כבוש להשתמש באזרחים תושבי האזור בפעולותיהם הצבאיות", אמר דלאל.

דנג"ץ 10739/05 שר הביטחון ואח' נ' עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל ואח'

ראו - הודעה לעיתונות: בג"ץ קיבל את עתירת עדאלה נגד השימוש באזרחים פלסטינים כ"מגינים אנושיים" - 25.10.2005