ארגון עדאלה פנה ביום 10.05.05 לנציב שרות בתי הסוהר ודרש ממנו לספק לאסירים הערבים האנאלפביתים שירותי חינוך בשפה הערבית, שלאחר שהתגלה כי הוראת קרוא וכתוב לאסירים אנאלפביתיים מתקיימת בשפה העברית בלבד. כתוצאה מכך, אסיר ערבי שנכנס לבית הכלא אנאלפביתי, יוצא מבית הכלא כשאינו יודע קרוא וכתוב בשפת האם שלו. לעומת זאת, אסיר יהודי שנכנס לבית הסוהר אנאלפביתי, פתוחה בפניו הדרך ללמוד קרוא וכתוב בשפת אמו.

עו"ד עביר בכר מעדאלה, הדגישה בפניתה, כי שלילת זכותם של האסירים הערבים ללמוד את שפתם, שהנה שפה רשמית במדינה, ולו ברמה הכי בסיסית, בזמן ששירות זה ניתן לאסירים היהודים, מהווה אפליה קבוצתית פסולה על רקע לאום. הפגיעה בזכותם של האסירים הערבים לשוויון על בסיס קבוצתי מהווה פגיעה בזכותם לכבוד המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בשוללו את זכות האסירים הערבים ללמוד את שפתם מפר שרות בתי הסוהר את חובתו, כרשות מנהלית – ציבורית, לנהוג בשוויוניות כלפי האסירים ללא הבדל דת, גזע או לאום. כמו כן נטען, כי אי לימוד האסירים את שפת אימם מהווה פגיעה בזכותם לחינוך, לחופש ביטוי, חירות רוחנית ואוטונומיה אישית, בין כותלי בית הסוהר.

שפתו של האדם הנה חלק מאישיותו והכלי שבו הוא חושב ומתקשר עם זולתו, בין בכתב ובין בעל-פה. לימוד האסיר האנאלפביתי קרוא וכתוב בשפת אמו, הנו ביטוי למימוש זכותו כאדם לשפה, לקיום האנושי ולשיקום. בפנייה צוין, כי "הפונקציה שממלאת שפתו של האדם בהתקשרות בינו לבין רעהו, מקבלת משנה חשיבות כשעסקינן באסירים הכלואים מאחורי סורג ובריח ומנותקים מהעולם החיצון. שליטתו של האסיר בשפת האם שלו ולו ברמה בסיסית של קריאה וכתיבה, יש בה כדי לתרום רבות לחיזוק הקשר בינו לבין בני משפחתו, חברי הקהילה שלו ואף מוסדות המדינה. קשר זה, יש בו כדי להשפיע באופן חיובי ובמישרין הן על התנהגותו של האסיר בבית הכלא והן על סיכויי שיקומו והשתלבותו מחדש בחברה לכשישתחרר".

אי לכך, ארגון עדאלה דרש מנציב שרות בתי הסוהר להורות בהקדם על הקמת תוכניות לימוד מיוחדות המיועדות ללימוד השפה הערבית לאסירים הערבים.

 לפניה